מה שהמלחמה לקחה (פיקצר)

מה שהמלחמה לקחה...

פאנדום: הארי פוטר.

ז'אנרים: רומנטיקה, אנגסט.

דירוג: R.

שיפים: סיריוס/ מריה (OFC).

דמויות ראשיות: סיריוס.

בטא:

אורך: 430 מילים.

הערות: נכתב לפרויקט התאים האפורים בפורום הארי פוטר בטיפו.

דיסקליימר: הדמויות לא שייכות לי אלא לג'יי קיי רולינג, אני לא מתכוונת לעשות בהן כל שימוש לרווחים או מטרות אישיות.

אי אפשר לעצור את הזמן.

לו היה יכול, סיריוס היה עוצר אותו ברגע שבו נישק אותה לראשונה כי מאז הכל הדרדר. השם שלה היה מרָיה, והוא אהב כל פרט ופרט בה, החל בעיניה הירוקות וכלה בצמידי החוטים על רגליה. כשהיו עושים אהבה הוא היה מחבק אותה ומצמיד אותה אליו, מנשק כל סנטימטר בגופה בעדינות ולא הולם בתוכה בפראות האופיינית לו, בה נהג בכל נערה איתה יצא אי פעם.

היא אהבה אותו כל כך שכאשר הם רצו לדעת על מקום הימצאו, היא מתה בעבורו.

אוכלי המוות האלו היו משהו מיוחד, כך היא סברה; דבקים במטרתם עד כלות וטיפשים כשם שהם דבקים במטרתם. שנים לאחר מכן הוא היה מטלטל את ראשו ונוכח כמה היא צדקה.

סיריוס אהב את המלחמה לפני אזקבאן. בעבור סיריוס של לפני אזקבאן, סיריוס הילד, היא הייתה עוד התרועעות נחמדה עם הסכנה אהובת נפשו, כמו בימים שבהם היה הולך ככלב עם אייל, עכברוש וזאב אדם ליער האסור, או מנשק את ירחוני כדי 'לדעת מה ההרגשה'.

בעבור סיריוס של אחרי אזקבאן, ובעצם גם בעבור סיריוס של אחרי שמריה מתה (כלומר סיריוס שהתבגר), המלחמה הייתה האויב הגדול ביותר, האויב שדחף אותו להיות שבר הכלי שהוא עכשיו. מריה מתה ערב לפני הערב בו לילי וקרניים (ג'יימי היקר, האהוב, האידיוט ההרואי ההוא. סיריוס עדיין מרגיש מחנק נורא בגרון כשהוא חושב עליו) מתו, וצורך עז לנקמה בער בתוכו.

סיריוס לא הספיק לשמוע על השלום שבא או לחיות אותו. זאת אומרת, הוא חי אותו במשך שנה לפני שהמלחמה חזרה והכתה אותו בפנים בשנית, אבל אז הוא לא היה באמת חי. הוא היה מת, שבר כלי, קליפה מרוקנת. הוא חי בלי לילי, ג'יימס או מריה, ועם ירחוני מסוגר ובוגר מדי, ובכל ערב שאל את עצמו איך הוא שורד.

בכל בוקר שאל את עצמו האם הוא חי. בכל בוקר היה עונה לעצמו שלא. מריה אהבה את סיריוס, הוא נזכר לעיתים בתא המעופש, מעניין מה ההרגשה כשאוהבים אותך.

אבל מריה כבר לא הייתה שם, וגם ג'יימי שיחזק אותו בלילות וישאל האם הוא חושב שאוונס אי פעם באמת תסכים לצאת איתו כבר היה בעולם אחר. זכר גופתו פקד את סיריוס בסיוטיו מדי לילה, והוא היה מתעורר מכוסה זיעה קרה ומתחיל ליבב לתוך הכר.

כי גם השלום של סיריוס לא היה רגוע, והחיים שאיבד היו תוקפים אותו ומאשימים אותו. הוא היה יכול להמשיך לעשות אהבה עם מריה ולקבל איזה מין הארי קטן משלו אילו המלחמה לא הייתה לוקחת אותה. הוא היה יכול לשלוח את הארי לשמור על הזאטוט הזה בבית הספר. הוא היה יכול להיות הסנדק הטוב ביותר- אילו היה באמת חי, אילו לא הייתה יותר מלחמה.

ולכן סיריוס עוצם את העיניים, לוקח נשימה עמוקה ונותן למלחמה השנייה לקחת אותו אל השלום האמיתי, אל הרוגע, אל ג'יימי ואל מריה שלו.