הערב ההוא

 תודה מיוחדת ל SUNSET על הביטוא!!

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

שנים לאחר מכן הוא עוד חשב על אותו ערב. הערב שהיה לקראת סוף יולי, בקיץ שלפני שנתו האחרונה בתיכון, כשהוא והארי נפרדו, ואף אחד מהם לא ידע אם הם ייפגשו שוב אי פעם. יותר מחצי שנה אחרי אותו ערב, לקראת סוף שנתו האחרונה בתיכון, האנשים המוזרים באו אליהם שנית, ואמרו להם שהארי ניצח את וולדמורט – רק שנים לאחר מכן הוא למד את השם – ושהם יכולים לחזור הביתה. הם ארזו ויצאו לדרך, כמו באותו ערב. כשהם הגיעו לדרך פריווט, הבית נראה כפי שהשאירו אותו. האנשים המוזרים נופפו בשרביטיהם, והמזוודות נפרקו וחזרו למקומן. האנשים פשוט נעלמו, לפני שהספיק לשאול אותם מה יהיה עם הארי. הוא ידע שהארי לא יחזור אליהם, כבר הסבירו להם את זה, אבל הנושא עניין אותו בכל זאת. דאדלי סיים את הלימודים בתיכון ועבר לקולג', שמח להתרחק מהבית שלא הרגיש כמו בית מאז אותו ערב בו הם עזבו אותו לכמעט שנה. 
ואז זה קרה. ערב אחד, באמצע נובמבר, הוא הופיע במעונות שלו.
"הארי?"
"היי דאדלי" הארי נראה טיפה לא בטוח בעצמו, אך הישיר את מבטו.
"אתה... תקשיב... אני... אז..." דאדלי לא ידע מה לומר ומאיפה להתחיל.
"עברתי אצל ההורים שלך בדרך לכאן, טוב, אבא שלך לא היה בבית כשהגעתי, אבל לפי התגובה של אמא שלך כנראה מזל שהוא לא נמצא באותו הרגע..."
"כן, לא נראה לי שאבא אי פעם התגבר על העובדה שאתה איך שהוא קשור אלינו. הוא בעיקר מנסה לשכוח ממך, בלי להעליב. האמת היא שחשבתי שגם אתה תנסה לשכוח מאיתנו. בכל זאת, לא ממש התנהגנו אליך מדהים כשגרת אצלנו..."
"אני מניח שפשוט הרגשתי שאני צריך לבדוק פעם אחת ולתמיד מה קורה עם המשפחה שנשארה לי."
דאדלי אזר אומץ ואמר: "אני די קיוויתי שאיכשהו יצא לנו להיפגש. לא שבאמת האמנתי שזה יקרה, פשוט חשבתי על זה ונראה לי שבמציאות אחרת היינו יכולים להיות חברים. התכוונתי למה שאמרתי בפעם הקודמת שנפגשנו, שאתה לא בזבוז זמן..."
"ואני חושב שהסוהרסנים באמת עשו לך החלפת אישיות, ביג די." הארי אמר ושניהם חייכו. "השתנית לטובה. אולי באמת היינו יכולים להיות חברים במציאות שונה. בכל מקרה, אני צריך ללכת. "
"רגע! אולי בכל זאת יש איזו דרך שנוכל לשמור על קשר? שנפתח דף חדש?"
זה היה המשפט ששינה הכול. לאט לאט הם התחילו להיפתח. הם השאירו את ההיסטוריה המשותפת שלהם מאחור, ובמקום זה דיברו על כל מה שהחסירו. בהמשך הארי גם סיפר על וולדמורט. כשדאדלי סיים את הלימודים הוא התחיל לעבוד כסוכן נדל"ן, ושניהם צחקו כשנזכרו איך אבא שלו חשב שהארי משדל אותם לעזוב את דרך פריווט בגלל ערכו העסקי של הבית. דאדלי התחתן, והארי הגיע לחתונה עם ג'יני, כשהוא משתדל לחמוק מהדוד ורנון. גם דאדלי הוזמן לחתונתם של ג'יני והארי, אבל החליט יחד איתם לא להגיע ורק שלח להם את מיטב איחוליו. לדאדלי נולד בן, ג'ון דרסלי, או כשם חיבה ג'וני. ג'וני נולד שבועות ספורים לפני ג'יימס סיריוס פוטר, ושני הילדים הפכו לחברים קרובים. רק אחרי שאביו של דאדלי נפטר, הם סיפרו לאמו על הקשר ביניהם. להפתעתם היא שמחה לשמוע עליו, ואפילו הסכימה לספר להם על הקשר שלה עם לילי. הארי ודאדלי שמרו על קשר כל חייהם. אבל מבין כל אותם מפגשים דאדלי זכר הכי את אותו ערב לקראת סוף יולי, בקיץ שלפני שנתו האחרונה בתיכון, מפני שאז הוא גילה בפעם הראשונה כמה אכפת לו מהארי, כשהוא נפרד ממנו ולא ידע אם יפגוש אותו שוב לעולם.