בועה שקופה

אני רוצה לחיות בתוך בועה שקופה. בבועה שלי יהיה לי תמיד נוח, ותמיד אוכל לראות, גם אם במציאות לא.

בבועה שלי אוכל לשמוע את כול השירים שאני לא יכולה לשמוע במציאות, אוכל להריח את ריח הורדים שנשמתי עוד לא ידעה, כי בבועה שלי תמיד יהיה לי טוב, כי היא שקופה.

אני רוצה לחיות בתוך בועה שקופה. אני רוצה לשכב לי בתוך הבועה שלי בלב סערה, לראות את הברקים מבזיקים בשמים, לשמוע את הרעם נלחם בו בעוז, לראות את הגשם במרחק נגיעה, אבל לא לגעת.

אני רוצה לחיות בתוך בועה שקופה. שאוכל להגיד הכול, אבל לא אצטרך תשובה, כי אני אהיה בבועה השקופה שלי.

הבועה שלי תגן עלי מכול העולם, מהילדים האלו, שצוחקים עלי כשאני לא שומעת, הילדים שצוחקים עלי כשאני לא רואה, הילדים שצוחקים עלי בגלל שאני לא מריחה, ויותר מכול, הילדים שצוחקים עלי כי לעולם לא אוכל לשבת לי בלב הסערה, כי אין לי בועה שקופה.

אני רוצה לחיות בתוך בועה שקופה, ולא אצא ממנה לעולם. כי בחוץ הצבעים כבר דהו מעיני והחושך נראה לי אור. כי בחוץ הקול מדלג על אוזני, רק שברי מילים מתגנבות, מזכירות את אשר איבדתי. כי בחוץ  הריחות האלו, שבחיים לא יכולתי להריח יישארו רחוקים ממני מאות שנות אור. כי בחוץ, הגשם מצליף בי, הרוח מהטלת בי, השמש מכה בי, ואין לי אף בועה שקופה שתגן עלי בלב הסערה.

אני רוצה לחיות בתוך בועה שקופה, כי בתוכה אעשה את כול מה שאני לא יכולה לעשות מחוצה לה.