אהמ, אהמ (פיקצר)

דולורס אמברידג' לא תמיד היתה כה בטוחה בעצמה ומטילת מורא. אפשר לומר אפילו שבילדותה היא לא היתה אף אחד מאלה.

''דולורס!'' דולורס הסתובבה לאחור, מיישרת תוך כדי את משקפייה הוורודים על אפה הקטן, שכל כך שנאה.

ואז היא ראתה את מייק ג'ונסון. הא היה הבריון של השכבה. דולורס הצטערה שבכלל הסתובבה אליו.

''הכנת שיעורים בתורת הצמחים?'' שאל.

''כ... כן, כמובן...'' מלמלה דולורס, מושיטה לו את גיליון הקלף שהיה בידה. מייק חטף אותו ממנה.

''אני מעתיק ומחזיר לך,'' אמר, ובלי לחכות לתשובה רץ חזרה לכיוון מעונות הבנים.

דולורס היתה כבר בשנתה הרביעית, ועדיין פחדה מכל חבריה לשכבה בהוגוורטס. ואם היה אחד ששנאה במיוחד, זה היה מייק ג'ונסון.

היא גם די שנאה את עצמה. על כך שפחדה מכל אחד, ועל כך שמעולם לא היתה חכמה או יפה כפי שהיתה רוצה. לדולורס היה מבנה גוף שמנמן למדי, משקפיים, ושיער מתולתל חום, שאותו חשבה למכוער.

לדולורס לא היו חברים. את רוב שעותיה החופשיות העבירה בלימודים. לא פעם ולא פעמיים ביום שמעה את המילה ''חנונית'' נאמרת לכיוונה. כמו עכשיו.

''היי, חנונית!'' קרא מייק, ''קבלי את זה!'' הוא זרק את גיליון הקלף עם שיעורי הבית שלה בתורת הצמחים היישר על ראשה. כל הנוכחים בחדר המועדון צחקו.

דולורס הנעלבת הרימה את הדף, שנפל על הרצפה בינתיים, ועלתה למעונות הבנות. היא זרקה את עצמה על מיטתה, ובכתה ובכתה. 

'פעם עוד אחזיר להם!' חשבה, לפני ששקעה בשינה.