my world

רוז וסקורפיוס חברים אבל מה קורה כשרוז מגלה שהוריה אירסו אותה למשהו שיותר גדול ממנה בשנתיים.

כותב: זאבה בודדה
הגולש כתב 21 פאנפיקים.

פרק מספר 1 - צפיות: 5920

(5) 4 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: R - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: רומאנס - שיפ: הדור הבא - פורסם ב: 01.11.2012 - עודכן: 12.01.2013

המלץ!

ID : 3651

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

כל הזכיות שמורות לכותבת הארי פוטר האחת והיחידה ג'יי. קיי. רולינג!!!

פרק ראשון:

הלב זה כל מה שכולם אומרים

לחזור אל אדמה בין עננים

אבל הראש חלש ומהלב

חייב לומר לך שאני אוהב!

"אמא! את מקשיבה רק לעצמך" צעקתי בכעס. "כן רוז אני בניגוד אלייך מקשיבה למה שאני אומרת" אמרה אמא שלי, הרמיוני. "חשבתי שלא משנה לך עם מי אני יוצאת" אמרתי בכעס.

"הוא שונה רוז הוא-"

"מסלית'רין? הוא בלונדיני? או בגלל שאבא לא סובל את אבא שלו?" קטעתי את אמא שלי. "הוא מאלפוי רוז! מאלפוי!" אמא שלי זנחה את ההבעה הרגוע והפכה להיות עצבנית בדיוק כמוני.

"אנחנו נהיה ביחד לא משנה מה תגידו!" צעקתי האוזנים שלי נהיו אדומות. "זה לא יעזור לך לצעוק רוז!" אמר אבא שלי בנימת אזהרה "אנחנו אמרנו לך כבר את מאורסת".

"ממש! למי בדיוק אירסתם אותי? לאחד הילדים מהמשפחות של החברים שלכם? אני לא יתארס אם אף אחד מהם! אתם לא יכולים לקבוע שום דבר ללא הסכמתי!" צרחתי. אמא שלי נרתעה צעד לאחור בדרך כלל הם היו מוותרים לי כהוויכוחים הגיעו לטונים כאלה אבל ידעתי שהפעם שום דבר לא יעזור לי. "אין לך בררה! התאריך נקבע!" אמר אבא שלי וסומק הציף את הלחיים שלו, כנראה ממנו ירשתי את זה. "אתם שקרנים! אני לא מאורסת! וגם אם כן אני לא יתארס" צרחתי והתעתקתי משם.

התעתקתי ליער שהיה קילומטר מהבית של דודה ג'יני ודוד הארי. כעסתי על ההורים שלי. למה הם לא יכולים להיות יותר מבינים? כל פיצוץ של התעתקות נשמע וג'יימס צנח לידי. "צרות בגן עדן?" שאל. "ממש גן עדן" רטנתי. "שמעתי שאת צריכה שיחת עידוד" הוא חייך אלי. "איך זה שאתה תמיד נמצא בשביל לעודד אותי?" שמתי ראש על כתפו. "בשביל זה אני בן דוד שלך" הוא אמר. "בן דודה" תיקנתי. הוא גיחך. אני וג'יימס אף פעם לא היינו קרובים כמו עכשיו רק אחרי שהוא סיים ללמוד התקרבנו כך. עדיין אין לי מושג למה. "מה אני יעשה?" מלמלתי אחרי שתיקה קלה. "נו ברור הוא מאלפוי גם אני ואלבוס שונאים אותו" הוא אמר. "הי...תדבר קצת יותר יפה הוא עדין החבר שלי" נתתי לו מכה בזרוע. "ואת עדיין בת דודה שלי וזה אומר שאסור לך להרביץ לי" הוא דיגדג אותי.

אחרי כמעט שעה שלי דיגדוגים וצחוקים שנינו שכבנו צד אל צד על האדמה משהקים. "אני מניח *שיהוק* שתבואי *שיהוק* לישון אצלנו" הוא חייך ושיהק שוב. "אני מניחה שכן" מלמלתי. בתור ילדה תמיד ישנתי אצל לילי כשרבתי עם ההורים שלי מה שקרה די הרבה פעמים. עם הזמן הפסקתי ללכת לישון שם ואם הייתי רבה עם ההורים שלי לא ישנתי יותר עם לילי אלה עם ג'יימס. הוא טפס את ידי והתעתק יחד איתי לחדר שלו. "רבה זמן לא הייתי פה" אמרתי ונשכבתי על המיטה.

"את לא באה לבקר אותי" רטן. "אני יבוא יותר" אמרתי. "אני בטוח" הוא גיחך. "אני הולך להודיע להורים שלי" אמר ונעלם מחוץ לדלת. "עם מי רבת עכשיו?" שאל אלבוס שנכנס לחדר. "מה לא שמעת?" שאלתי מופתעת. "כולם שמעו, היית צריכה לראות את אבא שלי הוא התפוצץ מצחוק, הוא אומר שאת פשוט צפויה לפעמים" אמר אלבוס. "אני רואה שאני נושא שיחה מעניין אצלכם" אמרתי. "את רצינית? אתם הנושא הכי חם שיש! אפילו בנביא היומי כתבו על מאלפוי! ברצינות נראה לי שאני יתחיל להכחיש קשר אלייך" הוא גיחך "בכל מקרה מעניין מה יקרה שנחזור לבית הספר?". אני חייבת להחזיר לו על זה שהוא צחק על סקורפיוס. "אני יגיד לך מה יקרה אני ידאג שיהיו לך כל כך הרבה עונשים, שלא יהיה לך אפילו זמן ללכת להוגסמיד" אמרתי בעניים מצומצמות. "אני ילך לי עכשיו" רטן ויצא מהחדר. "מה עשית לאחי?" שאל ג'יימס בחיוך כשחזר לחדר. "כלום" חיכתי חיוך תמים. "מה שלא עשית אני מוכן שתבואי כל יום בשביל לראות אותו רוטן ככה" הוא גיחך. ינשוף לבן ניקר בחלון וג'יימס פתח את החלון ולקח את המכתב "החבר שלך" הוא מלמל. פתחתי את המכתב.

רוז היקרה,

אני חייב לדבר איתך ניפגש בסימטת דראגון מחר בשעה 10:00 בבוקר.

אוהב סקורפיוס.

---------------

אני יודעת שזה קצר אבל הפרקים הבאים יהיו יותר ארוכים...

תגובות???