ממחשבותיו של קנטאור - פירנזה

זה לא מגיע לי. זה לא צודק.

הם גירשו אותי מהיער. בכוח. הם חושבים שאני בוגד בהם לטובת בני האנוש אבל אני יודע שאני עושה את הדבר הנכון. הם לא מבינים שגילוי עתידות אינו סוד אלא יכולת שבורכנו בה ועלינו לחלוק אותה עם יצורים שונים. עלינו להתאחד. ככל שיותר ידעו מלאכה זו יהיה קל יותר להתגונן מפני כוחות האופל. כן. אני מאמין שהם חזרו. גם אני יודע וגם הם יודעים את זה אבל הם אומרים שזו מלחמת קוסמים, שאסור לנו להתערב. הם חושבים שאם נישאר בין הצללים לא ניפגע, אבל הם טועים. זה-שאין-לנקוב-בשמו ייפגע בכל אחד שלא מעריץ את העפר שלרגליו ולפחות בנושא הזה אנחנו מסכימים, אחיי ואני. אני לא מאמין כמוהם שאנחנו היצורים החשובים בעולם ולא שאנחנו החכמים ביותר. כולנו, כל הקנטאורים, מאמינים שאיננו נחותים מאף יצור אחר, ויותר מזאת, שאין להעריץ קוסם כל כך נורא, כל כך לא אנושי. אלבוס דמבלדור מבין את זה. הוא לא מפקפק ביכולותינו ובחוכמתנו. הוא מאמין שאנחנו שווים לו וכך הוא מאז ומתמיד התייחס אלינו. הוא מאמין שאפשר להציל את העולם מהגורל הנורא שמצפה לו אם זה-שאין-לנקוב-בשמו יצליח בתוכניתו. גם אני מאמין בזה, ואני רוצה לעזור. כשדמבלדור הציע לי את המשרה הוא הזכיר לי את ההשלכות שיהיו אם אסכים, את התגובות שאקבל מאחיי, אבל אני לא היססתי. ידעתי שהוא לא היה פונה אליי בכזאת בקשה אילולא היה זה כל כך חשוב. עקבתי אחרי המצב בהוגוורטס מתחילת השנה. ידעתי שדמבלדור צריך עזרה, אחרת בית הספר יתפרק. אני גם חושב שילדי הקוסמים יצליחו ללמוד את אומנות קריאת העתיד בכוכבים, ויותר מזה, אני מאמין שאם יתרגלו אלינו ויחיו לצידינו יקבלו את הקנטאורים בחברה טוב יותר. הכל עניין של הרגל. אני אוהב את אחיי אך הם הפרידו ביניהם לבין העולם שבחוץ יותר מדי זמן. הם לא מתנהגים בהיגיון. אני רק מקווה שהם יבינו את זה בזמן.