אגנוסטיות ואני

אני אגנוסטית. זאת השקפת עולם. כמו שאתם מאמינים באלוהים או שאתם אטיאסתים אז, טוב.. אני אגנוסטית.רוצים לשמוע מה זה? תקראו(: 

(ואל תדאגו, אני לא מאמינה במפלצת הספגטי המעופפת, למי שתהה (; ) 

תמיד הייתי שנויה במחלוקת בנושא האמונה באלוהים. מצד שני, הייתי זקוקה לאמונה הזאת באיזשהו מקום. התחושה שמישהו שומר עליי, מישהו מעורב בחיים שלי, שאכפת לו ממני, שיעזור לי במכשולים שהחיים יציבו לי. והמחשבה על מין "אלוהים" כזה שיושב בשמיים ודואג לי כמו אמא הייתה מחשבה מאוד נחמדה. מצדי שני, ההוכחות מהצד השני היו חותכות. כל הדברים הנוראיים שקרו במהלך ההיסטוריה, כל האנשים המסכנים והחולים ברחבי העולם... איפה אלוהים נמצא בשבילהם? האם אלוהים עוזר רק לאלו שמאמינים בו? אבל מצד שני, יש אתאיסטים עם חיים הרבה יותר טובים משל אנשים שמאמינים באלוהים. וזה מה שכל כך בלבל אותי ולא אפשר לי לקבוע דעה בנוגע לאלוהים. בכל מקרה, לא הסכמתי ממש עם אף אחת מהדעות. היה נחמד לחשוב כמובן שיש מין אלוהים ששומר עליי וצופה עליי מהצד, אבל מצד שני, לא האלוהים שכולם מדברים עליו. לא זה שבוחן כל מעשה ומעשה שלי, שמסתכל עליי בשבע עיניים ורושם את המעשים הרעים שאני עושה בפנקס כדי שלאחר שאמות הוא יוכל להסתכל ברשימה ולהחליט אם אני הולכת למקום עם האש או עם המלאכים ונגינת הנבל. מצד שני, גם לא יכולתי שלא להאמין באלוהים. להאמין שהעולם שלנו כולו בסך הכול מורכב נתונים מדעיים? שלשום דבר אין משמעות אמיתית, שהמושג רוחניות אינו יותר ממשהו שאנשים המציאו, שהעולם המקובע שאנחנו חיים בו הוא מרכז היקום ואין אף אחד מעבר, ש"מזיז את העניינים?".  שתי המחשבות היו לא נעימות ולא הסכמתי עם אף מהן. ועוד בעיה שהציקה לי נורא. איך מישהו בכלל יכול לפתור את העניין ולהגיד- שזהו! הצד שלו הוא הצודק! אנשים דתיים מסתמכים על התנ"ך ועל אמונה עיוורת, האתאיטסים מתסכלים בטבלות של נתונים מדעיים ומדברים על היגיון בריא. אבל לא הצלחתי להאמין לאף אחד מהם. ואז יום אחד צפיתי בסדרה באינטרנט. לא סדרה עמוקה במיוחד, לכן לא אגיד לכם מה היא הייתה. בכל מקרה, בסדרה סיפרה אחת מהדמויות שהיא ובתה אתאיסטיות, ובתה מיהרה לומר שהיא אינה אתאיסטית, אלא אגנוסטית. בהמשך הפרק לא ניתן תיאור למושג אגנוסטיות, אבל אני עדיין הסתקרנתי מלדעת למה התכוונה הנערה בסדרה שאמרה שהיא אגנוסטית. הפרק נגמר ואני מיהרתי לויקפדיה, כותבת בנרגשות את המושג אגנוסטיות. קראתי את הערך במהירות והרגשתי כאילו מישהו האיר את המוח שלי בפנס חזק, כאילו כל מחשבה שאי פעם הטרידה אותי, הפסיקה להטריד אותי:
"אגנוסטיות, או אגנוסטיציזם היא השקפה פילוסופית שלפיה אין להניח או להסיק דבר לגבי דברים או גורמים שקיומם עדיין לא הוכח, כאשר הכוונה היא, שאין להניח שהם בכלל אינם קיימים או להצמד לאמונה שהם אכן קיימים. בהקשר של האמונה באלוהים, על פי ההשקפה האגנוסטית, אין שלילה מוחלטת של קיומו האפשרי של האלוהים, אך היא גורסת שאין באפשרות האדם והמדע להוכיח אם דבר כמו אלוהים, או כל דבר רוחני אחר שהוא מעבר לטבע ולתפיסה החושית - קיים או לא".
וידעתי שמהיום, החיים שלי יהיו קלים הרבה יותר. איך מעולם לא חשבתי על זה? שלשאלה האם אלוהים קיים או לא, בעצם אין תשובה חד-משמעית? כל צד משתי השקפות העולם הפופלאריות (כלומר, המאמינים והאטאיסתים) נמצא עם דעה נחרצת לגבי השאלה האם אלוהים קיים או לא. אבל האם מישהו יכול להוכיח את זה בעצם? האם מישהו יכול להגיד באופן חד משמעי- אלוהים קיים/לא קיים? מישהו אולי יכול לצלצל לאלוהים, לבדוק אם הוא בבית? אולי שיקפוץ לביקור אצלנו מחר, יישב לקפה וישוחח איתנו קצת? אה, רגע, בעצם... אף אחד לא יכול לעשות את זה לא? אם תתקשר ל144 ותבקש את אלוהים, סביר להניח שיפנו אותך לאיזשהו פסיכאטר . אבל האם אתה גם יכול להגיד חד וחלק- אלוהים לא קיים! האם אתה מבקר בשמיים מדי יום, בודק בין העננים והכוכבים, מחפש את אלוהים ולא מוצא אותו, ואז חוזר ארצה ומכריז: "בדקתי בכל מקום, וזהו, זה סופי, אלוהים אינו קיים!". לא, אני משערת שגם את זה אף אחד לא יכול לעשות... אז למה להתעסק בשאלה הזאת? למה פשוט, לא להניח לנושא השנוי במחלוקת הזה, בצד, ולהחליט את ההחלטה הגיונית ביותר והיא- לא להתעסק בשאלה הזאת, כי פשוט אף פעם לא תמצא לה תשובה. לא תשובה אמיתית וברורה, בכל אופן. זה כמו אחד המשפטים האהובים עליי: "אני יודע רק דבר אחד. והוא שאינני יודע דבר". אולי אני טועה, אבל אני חושבת שהמשפט הזה מתאים באופן מושלם להשקפת העולם שלי. איננו יודעים שום דבר, אנחנו בני האדם, על אלוהים או על כל ישות אלוהית אחרת. אז למה להתעסק בנושא הזה, שלעולם לא נקבל עליו תשובה, בחוסר אונים כזה? אני חייבת לומר שמרגע שהחלטתי שאני אגנוסטית, החיים שלי נעשו הרבה יותר קלים. הריבים בין חבריי על שאלת קיומו של אלוהים (יש לי הרבה חברים אתאיסטים ולא פחות חברים שמאמינים באלוהים) הפכו למשהו שאינני אפילו מנסה לקחת בו חלק, לאחר שלפני שנה עוד הייתם רואים אותי מזגזגת בין דעות אתאיסטיות למאמינות במהלך הויכוחים האלו. והיום, אני פשוט אומרת בפשטות לחבריי שמנסים לערב אותי בויכוח:
"אני מצטערת, אני אגנוסטית. אני לא מאמינה ולא לא מאמינה באלוהים, אין לי דעה בנושא הזה". זה תמיד מותיר את החברים שלי מעט מבולבלים, מתעקשים שאסביר להם מה זאת אומרת "אני אגנוסטית" ואחרי שהם מקבלים ממני הסבר מלא, כל אחד מנסה למשוך אותי להאמין בדעה שלו. אבל אתם יודעים מה? אני אגנוסטיות ומאוד נוח לי עם זה.
לסיום, הייתי רוצה להמליץ לכם לחפש את הערך "אגנוסטיות" בויקפדיה, ואם זה מעניין אתכם או שאתם מזדהים עם משהו בהשקפת העולם הזאת, תמשיכו לחקור! תתפלאו כמה חומר יש על "אגנוסטיות" באינטרנט, וגם לא מעט ספרים! אני בטוחה שאפילו תמצאו שיש אנשים שאתם מכירים שהם אגנוסטים לא פחות מכם ועד עתה לא היה לכם מושג! למשל, גיליתי ששתי הדודות שלי אגנוסטיות כבר שנים והן מעולם לא הזכירו את זה. וחוץ מזה, תחשבו על זה, כמישהו שואל אתכם אם אתם מאמינים באלוהים ואתם אומרים שאתם אגנוסטיים. תודו שזה נשמע ממש מגניב.