רכיבה לילית

מתורגם באישור המחברת.

ויתור זכויות לרולינג ולכותבת הפאנפיק.

תיהנו ובבקשה תגיבו! אשמח לביקורת.

"לא."

"בחייך."

"לא."

"בבקשה?"

"לא.

"למה לא?"

הרמיוני הרימה גבה בחוסר סבלנות שרק גדל בזכות הג'ינג'י העקשן שלפניה.

"אני מעדיפה שהאברים שלי יישארו שלמים, תודה רבה לך."

פרד גלגל את עיניו בכעס. "כל אחד אחר כבר עף בתקופות האחרונות, וכולם בסדר!  רק תנסי את זה."

היא הביטה בו בזעם ושילבה את זרועותיה. "אני מסרבת."

"אבל למה?" יבב, נשמע יותר כמו ילד מאשר כמו גבר בן 20.

"אני לא שרדתי את הקרב רק בשביל למות בשביל למות בתאונה על מטאטא."

"ואני לא יצאתי מתרדמת כדי לצאת עם... תרנגולת." גיחך פרד, מחייך אל פניה הממורמרות מבהלה וכעס.

"בסדר, וויזלי, אני בפנים!" אתגרה. היא עצרה לרגע והוסיפה בצווחנות, "מחר בלילה."

החבר שלה גיחך, מגלגל את עיניו אבל קורא בניצחון. "מה שתגידי, אהובה. בחצות."

"לא לקחת שיעורי טיסה בשנתך הראשונה?" שאל פרד, מקמר את גבתו הג'ינג'ית כשהרמיוני הביטה במטאטא שלו בחשש גדול.

"זה היה השיעור היחיד שבו נכשלתי."

"מה עם גילוי עתידות?"

הרמיוני נעצה בו מבט נוקב. "זה לא היה שיעור. זה היה זמן לשינה עם כדורי בדולח."

פרד גיחך. "הוגן מספיק." אמר, מזמן את המטאטא שלו לידיו והתיישב עליו.

זה לקח כמה שידולים מצד פרד, אבל בסופו של דבר התיישבה הרמיוני לפני פרד, ידיו אוחזות באחיזת מוות במקל המטאטא.

"תירגעי, הרמיוני. האצבעות שלך כבר הפכו ללבנות," צחק פרד והתרחק כשבעטה לעברו. הוא עלה למעלה הרבה יותר לאט ממה שהוא עולה בדרך כלל.

"אני מרגישה פאתטית." יללה.    

"אז תפסיקי להיות מפוחדת," אמר פרד.

"אני לא יכולה."

הם המשיכו לעלות בהדרגתיות עד שהם הרגישו שהם גבוהים מספיק בשביל להושיט את ידיהם ולתפוס חופן כוכבים מנצנצים לקחת חזרה למטה. השמיים היו צבועים בכחול עמוק, הירח היה לבן ובוהק, והמחילה הייתה לא יותר מאשר כתם, נראית כאילו היא במרחק קילומטרים מהם.

"אנחנו יכולים לחזור למטה, בבקשה?"

פרד נאנח. "הרמיוני, תביטי בי. תפסיקי להביט למטה ותביטי בי." הוא הזיז יד אחת ממקומה על ידית המטאטא לצד שלה בניסיון לייצב אותה. חוששת, היא סובבה את ראשה אליו, והוא יכול היה לראות את הפחד שבעיניה החומות העמוקות.

"האם נתתי לך להיפגע?" שאל בעדינות.

היא הביטה בו בספקנות והוא תיקן את עצמו. "האם נתתי לך להיפגע ממשהו שהוא לא תוצאה של בדיחה?"

היא חייכה מעט, למרות שלא הצליחה להסתיר את עצבנותה. "אני מקווה שלא."

"אני לא."

"כיוון שאז מי היה שומר את החשבונות של החנות שלך מסודרים?"

"בדיוק," גיחך פרד ונישק את הרמיוני על לחייה.

"אבל באמת, אנחנו יכולים לחזור למטה עכשיו?"

"לא."

"למה לא?"

"בגלל שאני יכול לראות את ג'ורג' בחצר ואני עוד לא לגמרי מוכן לרמיזות הבלתי נגמרות שלו לגבינו."

הרמיוני הביטה למטה והתעלמה מתחושת הבחילה שבבטנה. מצמצמת את מבטה, היא יכלה להבחין בבירור בדמותו של ג'ורג' בחצר.

"בסדר, אולי נשאר פה לזמן מה."

"אלו הרמיוני ופרד?" מלמל ג'ורג' לעצמו, מחליק החוצה אל הקור, אל אוויר הלילה הצלול.

"מה לגביהם?" שאלה ג'יני, עוקבת אחר אחיה הגדול לאחר שנטש באופן בוטה את משחק השחמט ששיחקו בשעות המאוחרות של הלילה כדי לעקוב אחר תאומו.

"שם למעלה," אמר ג'ורג' והצביע על צילם של שתי דמויות על מטאטא. הוא וג'יני צמצמו את מבטם עד שהם היו מסוגלים לקבוע שלפרד והרמיוני אכן הייתה רכיבה לילית.

"ובכן, אני מניח שזה הזמן להתחיל לסיים את שיקויי אמצי המניעה." אמר ג'ורג' לעצמו כשהוא וג'יני חזרו פנימה, שניהם מגחכים. "בקרוב זה לא יהיה המטאטא היחיד שלו שעליו היא רוכבת."