תרקוד איתי

מתורגם באישור המחברת.
ויתור זכויות לרולינג ולכותבת הפאנפיק.

קישור אל הכותבת:   http://www.fanfiction.net/u/2640646/SweetDragonSeeker

אני יודעת, זה מאוד קצר, אבל פתאום נתקפתי בחשק לתרגם משהו מהר ונתקלתי בזה.
מקווה שתאהבו. ותגיבו.

סקורפיוס מאלפוי ישב בפינת האולם הגדול, מקשיב למוזיקה ששייכת לאחיות הגורל ולהמוני הרקדנים של נשף חג המולד ששרו ללא עזרת המיקרופונים. האולם נצץ בעזרת נטיפים מכושפים  וקישוטים מנצנצים, ושניים עשר העצים של חג המולד היו מכוסים באורות ונצנצו. הוא נשען לאחור בכיסאו ברגליים שלובות. סקורפיוס צפה בענן של בועות כסופות מרחפות, תוהה בהיסח דעת של מי הרעיון ליצור כאלו.

"היי, סקורפ!" הקול הצלול והמאושר הסיח את דעתו מהרהוריו והסיט את מבטו מהבועות. לילי לונה פוטר עמדה לפניו, לבושה בשמלה ירקרקה- כחלחלה, שיערה האדום גולש במורד גבה. היא חייכה והושיטה את ידה אליו, ועיניה הכהות נצצו. "בחייך."

"סליחה?"  הוא הרים גבה חיוורת והעיף מבט מעבר לכתפה כדי לראות את בן דודה הוגו נועץ בו מבט, לפני שהחזיר את תשומת ליבו אליה, עושה כמיטב יכולתו להראות אדיש. לא היה ניתן לשקר ללילי.

"בחייך, סקורפ. תרקוד איתי."

סקורפיוס הסתיר חיוך משועשע והניד בראשו.

"לא תודה, אני חושב שאשאר פה." הוא שילב את ידיו על חזו. לילי צמצמה את עיניה.

"סקורפ."

"ליל." החזיר, נלחם כדי לשמור על פרצוף רציני, אבל היא חייכה אליו בחיבה, ושליטתו נשברה. סקורפיוס צחק, נעמד על רגליו ומשך את לילי לחיבוק, מגחך על הבעתו הנרגזת של הוגו. לילי משכה לאחור וגיחכה גיחוך שלמדה ממנו. ידיה מצאו את שלו והיא משכה אותו לעבר רחבת הריקודים.

"תרקוד איתי עכשיו?" 

הוא התכופף ונשק על לחייה.

"תובילי את הדרך."