אחרי הסוף ולפני ההתחלה

יום ראשון, 25.6.12, ערב.

קוראים לי מיי, מיי ג'וּני ג'וּלי. אבל אף אחד לא קורא לי מיי. כולם קוראים לי ג'ולי, או ג'ול*.

אני בת 16 וחצי, ועד לשנה הזאת גרתי במנהטן. היום אנחנו עוברים דירה, וכשאני אומרת "עוברים דירה" אני לא מתכוונת שאנחנו עוברים ממנהטן לניו יורק סיטי. אני מתכוונת שאנחנו עוברים מאמריקה הצפונית לאסיה, ארץ ישראל.

ההורים שלי יהודים, אז טכנית, גם אני יהודיה. אמא שלי היא מתבוללת, אין לה שום קשר לדת, אני בספק אם היא אפילו יודעת את שמות חומשי התורה. אבא שלי לעומת זאת הוא החוליה הציונית במשפחה, הוא מתחנן בפני אמא שלי כבר שנים שנעלה לארץ. אבל שלא תבין אותי לא נכון, אבא שלי לא דתי! בכלל לא! אפילו לא קרוב! הוא פשוט מאוד מחובר לרעיון שצריך להיות יהודי בארץ ישראל, ולא ב"גולה", כפי שהוא קורא למנהטן היפה שלי.

אני מניחה שהבנת מהתגובה שלי שאני מעדיפה פי אלף להישאר במנהטן מאשר לעלות לארץ ישראל. אני עדיין לא מצליחה לכנות אותה "הארץ", כנראה שבשבילי מנהטן תמיד תהיה "הארץ".

מנהטן יפיפייה, מלאת בניינים וגנים, אבא תמיד אומר שבארץ ישראל הרבה יותר ירוק, ושזו "ארץ זבת חלב ודבש". אני לא מסכימה איתו, אני חושבת שמנהטן הרבה יותר יפה, מטופחת, טוב, נכון, אני קצת משוחדת, אבל מנהטן היא הבית שלי ותמיד תהיה.

היום עשיתי לעצמי סקייפ, כדי שאוכל לדבר עם החברות שלי מארץ ישראל. כול פעם שאני פותחת אותו ורואה שכתוב בפרופיל שלי "ישראל" אני מתמלאת ברחמים עצמיים. תגיד לי, מישהו אי פעם הכריח אותך לעזוב את כול מה שאתה מכיר ואוהב בשביל לעלות ל"ארץ הקודש"?! אני בטוחה שלא, אבל תאמין לי שזה סיוט.

אתמול כול החבר'ה עשו לי מסיבת פרידה. כשאני אומרת "חבר'ה", אני מתכוונת לריילי, רייצ'ל, ליז, וויל, ג'ייק, ג'ים ודניאל. אני וריילי מכירות מגיל אפס, אנחנו חברות הכי טובות, נראה לי שזו הפעם הראשונה בחיינו שאנחנו נפרדות.

את ליז הכרנו כבר בבית הספר, בכיתה א', ועד החטיבה היינו שלישייה כזאת. כשעלינו לחטיבה הצטרפו גם רייצ'ל, וויל, ג'ים, ולבסוף גם דניאל. רייצ'ל ו-וויל, ביחד כבר בערך חצי שנה, (עם תרצה תאריך מדויק תשאל את רייצ'ל, היא סופרת כול יום מאז שהוא הציע לה חברות). ג'ייק וליז נפרדים וחוזרים לסירוגין, הם בערך שבוע ביחד, ואז ליז זורקת אותו וכעבור יומיים הוא מציע לה חברות מחדש, הם הזוג הכי מוזר שיצא לי לפגוש, (וזה כולל את ההורים שלי שהם חתיכת זוג מוזר!)

ג'ים הוא אליל הבנות של החטיבה, של כול הבנות חוץ מאיתנו. אני בטוחה שהוא מאוהב בריילי אבל היא לא שמה עליו, לפחות לא כמו שהוא רוצה, היא רואה בו רק ידיד ולא יותר מכך. אז בגלל שהוא לא מצליח להשיג את ריילי הוא יוצא אם כמעט כול בת בשכבה לשני דייטים ואז זורק אותה, אני בשוק שהבנות ממשיכות להסכים לו.

דניאל הוא איש המסתורין שלנו, שזה אומר שאף אחד לא יודע עליו כלום, חוץ מזה שקוראים לו דניאל פֵּרְפק (ותאמינו לי שמישהו הוריד את ה-"טְ" בסוף, כי אין משהו יותר מושלם מדניאל**). טוב אני מניחה שזה די שקוף שאני מאוהבת בדניאל, אבל תאמין לי שאם היית בת היית מתאהבת בו! הוא כזה חתיך, ושרירי, והכול, אבל שלא תחשוב שאני כזאת שטחית! אני פשוט אומרת שהוא מושך! אבל הוא גם מדהים מבפנים... אתה בטח חושב שאני פשוט מטורפת מאהבה, אבל זה באמת! הוא ממש חכם, בלעדיו כולנו היינו נכשלים בשיעור היסטוריה. יש לו זיכרון מיוחד, ונראה שהוא זוכר כול מה שהוא שמע (מה? זה נכון. הבחור יכול לדקלם לך את כול המחזה "רומיאו ויוליה" בלי לחשוב בכלל!)

בכול מקרה אני אחזור לעיקר, החבר'ה ארגנו לי מסיבת פרידה, שזה אומר לקבל כמה מתנות קטנות ודביליות של מחקים בצורת אננס, כוס בדוגמת פרה, סרט שיער ורדרד ועוד כמה מתנות חסרות תועלת בעליל. אחרי זה כול אחד מברך אותי בברכה מצ'וקמקת שיש בה בעיקר כול מיני קשקושים על "דרך צלחה", "התחלה חדשה" ו-"הכול לטובה", היה ברור שההורים שלהם כתבו את רוב הברכה.

לסיום שיחקנו "אמת או חובה" לזכר הימים הטובים של החטיבה...

בסוף המסיבה, אני הלכתי הביתה מדוכדכת, בידיעה שבעוד מספר ימים ה"ביתה" שלי יהיה במרחק קילומטרים מכאן, ואילו הבית של ריילי, ליז, רייצ'ל, וויל, ג'ייק, ג'ים וטוב, דניאל, נשאר כאן.

עכשיו אמא שלי קוראת לי כדי שנלך לשדה התעופה. בטח בהמתנה אוכל לדבר איתך עוד. בטח גם קצת בטיסה, בכול מקרה, ביי עד הפעם הבאה.

שלך ג'ול.

*ג'ול באנגלית זה אבן חן.

**פרפקט באנגלית זה מושלם.

		הפרק הבא