לפגוש את המשפחה

מתורגם באישור המחברת.

ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג ולכותבת הפאנפיק.

קריאה מהנה ובבקשה תגיבו! ככל שיהיו יותר תגובות אני אתרגם יותר מהר. ואם יש לכם שיפים מועדפים אני אשמח אם תגידו ואני אולי אתרגם פיקצרים בשיפ הזה. 

"את בטוחה שזה רעיון טוב, רוז?" שאל אותי סקורפיוס. "אביך כנראה יהרוג אותי בשנייה שהוא יראה אותי."

"תירגע סקורפ, הוא היה בסדר גמור עם העובדה שנהיינו ידידים." אמרתי.

"לא, הוא השתגע כשאלבוס התיידד עם מאלפוי, אז שהוא יתחבר עם הילדה שלו?"  השיב. "הוא היה בסדר איתי רק כשהצלתי אותך מנפילה למוות בקווידיץ'. אפילו אז זה היה רק כבוד על כך שאני לא גרוע כמו המאלפויים הקודמים."

"או, אל תהיה כזה." אמרתי. "הוא יהיה תמיד אסיר תודה כלפיך על כך שאתה שומר עליי בטוחה. ויש עוד הרבה דברים."

"כן, אבל יש הבדל גדול בין ידיד לחבר."  אמר לי. "בייחוד כשמדובר על ילדה של אבא."

"אתה תהייה בסדר, סקורפ. קדימה, בוא נלך. " אמרתי, וכשהגענו לקחתי את ידו וסחטתי אותה בעידוד.

"אין מנוס מזה, נכון?" שאל בעצבנות.

"אני מצטערת אבל לא. ככל שנספר להם מוקדם יותר יהיה יותר טוב." ניסיתי לשכנע אותו. "הם יודעים שאני יוצאת עם מישהו. הם פשוט לא יודעים עם מי, וככל שנספר להם מאוחר יותר זה יהיה גרוע יותר."

"בסדר, בואי נלך לגזר הדין מוות שלי." אמר.

ניגשנו אל דלת הכניסה ופתחנו אותה. "אמא! אבא!" קראתי ונכנסתי אל הסלון, ששם ראיתי לא רק את הוריי, אלא גם את דודה ג'יני ודוד הארי. הסתובבתי וראיתי שסקורפיוס נשאר מאחור כך שכמעט ולא ראו אותו. 

"היי רוזי," אמר אבי. "אז איפה החבר שלך?"

"הוא מאחוריי," השבתי. "צא החוצה, אני לא אתן לאף אחד מהם לקלל אותך."

"את לא יכולה לעצור אלימות טבעית." שמעתי אותו אומר בעודו יוצא החוצה. "וזה מה שאבא, במיוחד אבא עם שנאה קיצונית לחבר של ביתו עושה." החדר השתתק וכולם הביטו על סקורפ. פניו של אבי הפכו לאדומות ולדוד הארי היה חיוך ענקי על פניו. סקורפ סירב להביט לכל מקום חוץ ממני.

"אמרתי לך רון,"  אמר דוד הארי, "אתה חייב לי 10 אוניות."

"אמרנו לך כשנתת את הביקורת שלך עליו בפלטפורמה בשנתה הראשונה של רוז שמשהו כזה יקרה." אמרה לו אמא בעודה צוחקת.

"סקורפיוס מאלפוי הוא החבר שלך?" שאל אבי.

"כן," השבתי באותו הזמן שסקורפיוס אמר, "כן אדוני."

סקורפיוס סוף סוף הסיט את מבטו ממני ויצר קשר עין עם אבי. הם שמרו על קשר העין לזמן ארוך.

"אם תשבור את ליבה אני אהרוג אותך. אתה מבין?" שאל אבי.

"מעולם לא תכננתי לשבור את רוז," אמר סקורפ. "ואם אני אעשה את זה, אני אקבל על עצמי כל עונש שאתה או מישהו אחר ייתן לי."

"טוב," אמר אבא. "אני חשדתי ששניכם תהיו והכנתי את עצמי לזה. זו הייתה הדרך שבה הבטת בה כשחשבת שאף אחד לא מסתכל, ובמיוחד כשוויתרת על לתפוס את הסניץ' כשראית את רוז נפגעת מהמרביצן ההוא ונופלת מהמטאטא שלה. אפילו לא חשבת על זה, פשוט טסת משם מהר ככל האפשר כדי להגיע אליה לפני שהיא נופלת על הקרקע. ברגע הזה אני השלמתי עם זה שתהיו ביחד יום אחד. אני סומך עליך עם רוזי שלי, אל תגרום לי להתחרט על זה."

"אני לא אגרום לך להתחרט על זה, אדון וויזלי."  אמר סקורפיוס. "ותודה לך אדוני."

"תודה לך אבא." אמרתי לו, נותנת לו חיבוק.

"אני גאה בך רון." אמרה אימי.

"כן, אבל עכשיו אני אצטרך להיות מנומס לאביו," אמר אבא. "אנחנו כנראה נהיה קרובי משפחה יום אחד." מה שגרם לסקורפיוס ולי להסמיק, אבל לחייך אחד לשני.

"רואה, אמרתי לך שזה לא יהיה כל כך רע." אמרתי לו.

"כן, עכשיו כל מה שנותר לנו לעשות זה לספר למשפחה שלי." הוא השיב עם גיחוך.

		הפרק הבא