לילה עצוב אחד...

לילי חתכה לעצמה חתיכה קטנה מהלחם הקשה שהם הצליחו להשיג. ג'יימס לעומתה נראה הרבה יותר מעודד, הוא לקח חתיכת עוגה גדולה לעצמו.

מישפחת פוטר ישבה מסביב לשולחן עגול קטן, הם היו במיסתור. הם היו במיסתור הזה בגלל שוולדמורט רדף אחריהם.

לילי תקע עיניים גדולות ועצובות בהארי בנה האהוב. הארי חייך ולקח בננה שהיתה מונחת מולו.

"לילי מה קרה לך? הרבה זמן לא ראיתי אותך מחייכת" שאל ג'יימס את לילי. "אני לא מרגישה טוב, אני לא ממש בוטחת בפטיגרו".

"אל תידאגי פטיגרו אחד החברים הטובים והוותיקים שלי".

"אני עדיין לא בוטחת בו" הצהירה לילי. "אוקי צריך ללכת לישון".

ג'יימס הרים את הארי על ידיו ונשק לו במיצחו החלק. ג'יימס הניח את הארי על מיטתו ונשק לו שוב.

לילי עלתה גם ואמרה להארי"הארי אני אוהבת אותך".

לילי וג'יימס עלו גם הם למיטות שלהם עד שפיתאום שמעו רעש מוזר בחוץ, דלת הבית ניפתחה ומישהו נכנס פנימה."זה הוא" לחשה לילי.

"אני אלך ליבדוק" ענה ג'יימס.

למטה עמד מישהו אם עור לבן וברדס שחור. וולדמורט הרים את שרביטו וצעק אבדה קדברה!.

הקללה פגעה בביטנו של ג'יימס וגופתו נפלה על הריצפה.

לילי שמעה בחדר למעלה את הקללות מילמטה והיתחילה לבכות.

היא הרימה את שרביטה ומילמלה משהו לעבר הארי.

וולדמורט הגיע לחדר והרג גם את לילי.

הארי היה בטוח שזה אבא שלו שסתם עובד עליו,

ותחף הוא היקפוץ מאחורי הברדס ואמא שלו תקום והם יצחקו אתו.

אבל מהר מאוד הארי הבין שזה לא אבא שלו.

וולדמורט צעק אבדה קדברה!

אבל הפעם הקללה לא עבדה, ובימקום שתיפגע בהארי הקללהפגעה בוולדמורט עצמו!