סינדרלה

מתורגם באישור המחברת.

ויתור זכויות לרולינג וכותבת הפאנפיק.

תהנו ותגיבו!

אגב, לכל אלו שקראו את הפאנפיק האחרון שתירגמתי- לפגוש את המשפחה: ביקשתם שאבקש מהכותבת שתעשה עוד פרק. היא עשתה עוד פרק, ועכשיו אני מתרגמת אותו. הוא כנראה יעלה עד יום שבת. ככל שתגיבו בפיק ההוא יותר, ככה הפרר יעלה מהר יותר. כולם יותר ממוזמנים לקרוא אותו.  כנסו לפרופיל שלי.

"דראקו, איך זה שמעולם לא ראית סינדרלה?"

"אולי זה בגלל שמעולם לא הייתי ילדה קטנה." שיחרר חיוך מתוק לפני שנישק את אשתו על מצחה והרים את ילדתם הקטנה.

"אבא, אתה מתרגש? אני כבר יודעת את כל השירים!" התפתלה רוז בשמחה בזרועותיו של אביה כשנשא אותה לסלון.

"כמובן שאני מתרגש, יקירתי. שתי  הנשים האהובות עליי בכל העולם, וסרט נהדר. איך הלילה יכול להשתפר יותר?" דראקו סובב את ביתו ברחבי החדר כשהרמיוני נכנסה, בידיה גביע פופקורן.

"אמא! אמא! בואי תרקדי איתנו!"

הרמיוני הניחה את הגביע על השולחן לפני שהצטרפה אליהם. המשפחה הסתחררה והתגלגלה לפני שצנחו בכבדות על הספה.

"בסדר אהובה, אני מניח שזה הזמן לצפות בסרט. סרט אמיתי כלשהו, זה לא חייב להיות דווקא זה..."

"אבא!"

"דראקו, זה קורה. אתה במיעוט מוחלט, אז פשוט תוותר." אמרה הרמיוני בזמן ששמה את הדיסק ב- די. וי. די.

"בית מלא בנשים, איך שרדתי? אני מאוד מקווה שהבא יהיה בן." דראקו ליטף את ביטנה הנפוחה של אשתו בחיבה. ידיה פגשו את שלו, והן היו שזורות, כשביתם התרפקה על ברכיו של דראקו. 

המשפחה התיישבה כדי לצפות בסרט,  וזה היה ברור שלמרות כל הצהרותיו של דראקו, הוא התרגש.

דראקו לא יכול היה לעצור את זעמו על יחסה של האם החורגת של סינדרלה, והרמיוני לא יכלה להפסיק לצחוק עליו.

"אבל איך היא יכולה לעמוד בזה, זה לא בסדר!"

"אבא, תהיה בשקט. יש לזה סוף טוב!"

ודראקו היה שקט למשך שאר הסרט, ואפילו הזיל דמעה בסוף. למען האמת, הרמיוני צפתה בו רוב הזמן, אוהבת את הדרך שבה הבעתו משתנה.  אפילו בהוגוורטס היא ידעה שהוא רומנטי חסר תקנה.

לבסוף הסרט הסתיים, ורוז שאלה, "אהבת את זה, אבא?"

"כן נסיכה קטנה שלי, אהבתי את זה מאוד! עכשיו זה הזמן שתלכי למיטה."

"אבל אבא!"

"רוז מאלפוי, את יודעת לא להתלונן." אמרה הרמיוני בקול הקשוח ביותר שלה, יודעת שדראקו ייתן לה להישאר ערה יותר זמן.

"או, בסדר אמא."

דראקו נשא את הילדה הקטנה במעלה המדרגות עם הרמיוני שעקבה אחריהם. הוא הכניס את הילדה למיטה.

הרמיוני עמדה בפתח הדלת, צופה בדראקו קורא לה סיפור. היא הייתה לרגע בחוץ, אבל הוא תמיד סיים את הספר. זה מילא את האישה הצעירה בשמחה, יודעת כמה הם התגברו. הם עבדו קשה כדי להיות איפה שהם היו כיום, וזה היה נחמד לראות שזה היה שווה את זה.

דראקו נישק את רוז על מצחה לפני שהצטרף לאשתו.

"עשינו את זה." אמר ברכות.

" אני יודעת." היא נשענה נגדו והוא עטף את זרועותיו סביבה. הם צפו בביתם הישנה בשלווה לרגע לפני שהלכו לחדרם.

הזוג נכנס אל מתחת לשמיכה, הרמיוני על צידה, ודראקו עטף את זרועותיו סביבה.

"אז דראקו, ראיתי אותך מזיל דמעה שם."

"לא את לא אהובה, עכשיו שקט."

"אל תשקיט אותי אדון מאלפוי, אני יודעת מה ראיתי, ואני חושבת שזה מתוק."

"ובכן גברת מאלפוי, אני לא יכולתי לעצור את זה, בסדר?"

"אני אוהבת אותך דראקו."

"גם אני אוהב אותך יקירה."

ועם זה הזוג נרדם, כל אחד בזרועותיו של השני, מוכנים להתמודד עם כל חייהם המשותפים ביחד.