היום הנורא ביותר בחיי (פיקצר)

קודם כל, אני רוצה להודות לJessica (אורפז) שביטאה לי את הפיק...

רוז בדיוק חזרה מביקורה היום יומי מהספרייה למעונותיה. זהו היום המשמח ביותר בחייה, היום שבו היא מסיימת את לימודיה, ולשמחתה גם את חלוקת המעונות עם הסלית'רני הארור. בריצה קלה היא הגיעה אל הדיוקן של המייסדים ולחשה "אלבוס דמבלדור", הסיסמא שבחרה לזכרו של המנהל האהוב ביותר בתולדות הוגוורטס. כאשר היא נכנסה דרך הפתח, היא ראתה את סקורפיו יושב על אחת הכורסאות.

סקורפיו, האגדה של בית הספר. לעומת רוב בית הספר ובייחוד בנות המין היפה, רוז חשבה שסקורפיו הוא שוויצר, מתנשא ובעל אגו גבוה בדיוק כמו אביו. כשהיא אמרה זאת ללילי, לילי פשוט גלגלה את עיניה, אמרה לה שהיא פשוט מאוהבת בסתר בו וצחקקה. רוז התאפקה שלא לצעוק על בת דודתה וביתו של הילד-שנשאר-בחיים. לצערה, היא כבר שנה שלמה חולקת את מעונותיה עם סקורפיו, המדריך הראשי. בדרך כלל בנות רבות נכנסות למעונות בערבים ויוצאות בבקרים, כאשר הן מצחקקות ולוחשות דבר-מה באוזנו. לאחר מכן, הוא יושב על אחת מן הכורסאות מול האח ומבט מסופק מופיע על פניו. למרות השנאה העזה כלפי סקורפיו, רוז איננה יכולה שלא להרגיש קמצוץ קנאה כלפיו, ללא סיבה ידועה.

"מה את עושה פה, בוצדמית?" הוא שאל, משלב את ידיו.

"אם לא שמת לב, אני גם גרה במעונות האלה." פניה הקדירו, "וחוץ מזה אני לא בת מוגלגים, מאלפוי, אם לא הבחנת אבא שלי טהור דם."

אנחה. סקורפיו קם מן הכורסא והתקרב אל רוז, ידיו לפתו את ידיה בעדינות. רוז חשה עקצוצים קלים במקומות שידיו הקרות של סקורפיו נגעו בה. הוא התקרב אל אוזנה, נשך את תנוך אוזנה
"אל תכחישי שלא הרגשת משיכה גופנית אלי." הוא לחש לאחר מכן. רוז, שלא השיבה, גנחה כשסקורפיו שוב נשך, הפעם את צווארה.

"אינני מכחישה זאת." לחשה בעייפות. סקורפיו התרחק ממנה מעט והביט בעיניה, מנשק את שפתיה בעדינות.

לאחר מספר שעות, שניהם שכבו על המיטה, מתנשפים בסיפוק. רוז עוצמת את עיניה ומרגישה שתי זרועות שריריות כרוכות סביב מותניה. לאחר מכן סקורפיו אמר את הדבר המפתיע מכל.

"אני אוהב אותך, רוז."

רוז, שעיניה היו פקוחות כעת, כאילו שלא ישנה מספר ימים טובים, פנתה אל סקורפיו. 
"אתה רציני?" היא שאלה.

"מאז שראיתי אותך בשנה הראשונה, כשעלינו בתחנה, ידעתי מיד שאני מאוהב בך." הוא חייך.
"גם אני אוהבת אותך, סקורפי."היא חייכה חיוך רפה. פתאום, החלה  לצחקק על הכינוי שהדביקה לו ועל המבט שהופיע על פניו, אבל בעיקר על האירוניה שלילי פוטר מכירה אותה יותר טוב ממנה עצמה.

הוא התחיל לנשק את צווארה.
"חבל שבעוד כמה שעות כבר לא נחלוק את המעונות ביחד." לחש.

וכך, מהיום המאושר ביותר בחייה של רוז, הפך יום זה להיות היום הנורא ביותר בחייה.