דראקו מאוהב

דראקו מאלפוי מתערב מתערב על בלייז זאביני שהוא יצליח לגרום לאנבל דארקר הילדה הכי קולית ויפה מסלית'רין לצאת איתו. האם הוא יצליח במשימה?

כותב: סטפני פוטר
הגולש כתב 8 פאנפיקים.

פרק מספר 1 - צפיות: 25313

(4.733) 15 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: Nc17 - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: רומנטיקה, פנטזיה. - שיפ: אנבל/דראקו - פורסם ב: 12.12.2012 - עודכן: 16.01.2013

המלץ!

ID : 3845

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

בינתיים זה Nc17 חלש, אבל זה יתחזק בפרקים הבאים.

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

דראקו ישב בחדר המועדון של סלית'רין יחד עם בלייז, קראב וגויל. לפתע הגיעה פנסי פרקינסון. דראקו גלגל את עיניו. "היי דראקו!" קראה פנסי בהתלהבות. "הממף" ענה דראקו, ולגם מכוס הקפה שהייתה בידו. "אה...אנחנו יושבים ביחד בשיקויים, נכון?" אמרה הנערה-עם-החיוך-הגדול-מידי-לטעמו-של-דראקו, עיניה מחכות בציפיה לתשובתו. "שיהיה..." השיב הנער הבלונדיני. "את רשאית ללכת עכשיו, פנסי" הוא אמר בקול מתנשא, והנערה הסתלקה במהירות, מנסה לבלום את הדמעות שבעיניה.

"אני שונא אותה!" אמר דראקו, לוגם בשנית מן הספל. "למה היא חייבת להיות נדבקת כל-כך?" הוא שאל, וגלגל את עיניו. "זה לא שהיא מעצבנת, היא פשוט נואשת להיות לידך...בערך כמו כל סלית'רינית אחרת" אמר בלייז וצחק. "הו, כל-כך קשה להיות אני...להראות טוב זה לא קל כמו שזה נראה" אמר דראקו. "כן, לא נראה לי שיש מישהי שלא מרגישה משהו כלפי דראקו חוץ מדארקר, אני חושב..." אמר קראב. "אנבל דארקר?" שאל בלייז. "כן...היא" אמר גויל. דראקו הרים את מבטו אל כיוונה של אנבל דארקר. היא הייתה גבוהה, ורזה כמעט יותר מידי. שיערה הגיע עד לכתפיה, והיה בצבע חום חוץ מהפוני שלה, שהיה בלונדיני. דראקו לא הבין כיצד זה אפשרי. לפתע עיניה נחתו על שלו. הן היו כחולות כהות-אפורות, אבל הן לא שידרו שום דבר...חוץ מעומק, חשב דראקו. זה היה נראה לו כאילו היא מנתקת את מחשבותיה, אי אפשר לקרוא אותה. בדיוק כמוהו...כמו העיניים שלו. "אני מתערב איתכם שאני יכול להשיג אותה!" אמר דראקו וחייך את חיוכו הניבזי. "כן בטח. אל תהיה טיפש. היא לא שמה עליך!" קרא גויל וצחק. "אה, כן? אני מתערב על שתי אוניות!" קרא דראקו. "התערבנו!" קרא בלייז. דראקו לקח לגימה גדולה מכוס הקפה שלו והניח אותה על השולחן. הוא קם והלך לכיוונה של אנבל. "אוי! דארקר! אני יכול לקרוא לך אנבל, נכון?" הוא שאל, מחייך וחושף שיניים לבנות. "דארקר" היא אמרה בקרירות. 'מרלין, היא דומה לי' חשב דראקו. "אז, מאלפוי, במה זכיתי שאתה מדבר אלי, הא?" היא אמרה בזרכסטיות. דראקו גיחך. "זכית בלהיות בת הזוג שלי ביציאה להוגסמיד מחר!" אמר דראקו בהתנשאות, כאילו הדבר היה פרס באמת. "אני...חושבת שאני אוותר" אמרה אנבל, וגיחכה. "אז אני אראה אותך מחר בבוקר" אמר דראקו, הסתובב וחזר לחבריו.

"אני לא מאמינה שאת נפנפת את דראקו מאלפוי כרגע, אן! הוא בערך...הבן הכי כוסון בהוגוורטס!" אמרה קימלבר מקריד . "שיהיה..." אמרה אנבל, מתעלם מפרצופה הנדהם של חברותיה.

בצהריים שלמחרת, בני השנה השישית התכוננו לקראת היציאה להוגסמיד, כשפרופסור סנייפ בדק את נוכחותם של התלמידים. אנבל נשענה על הקיר, כשהיא מדברת עם חברתה מלאני פלק . לפתע דראקו צעד לקראתן, ונדחף ביניהן. "הודעתי לפרופסור סנייפ שאנחנו עושים את העבודה ביחד. את יכולה ללכת מכאן, פקל" ציווה דראקו. מלאני חייכה וקרצה לאנבל, שגלגלה את עיניה. "בוא נלך, מאלפוי..." אמרה אנבל, והלכה לכיוון פרופסור סנייפ.

כאשר הסלית'רינים הגיעו להודסמיד, הם נתבקשו להתחלק לזוגות ולמצוא חומרים מסויימים לשיקוי, ולכתוב היכן ניתן להשיגם. כאנבל התכוונה ללכת עם שאר התלמידים, כשהיא מסיקה ששם בטח ניתן למצוא את החומרים, תפס דראקו את ידה ומשך אותה. "לאן אתה לוקח אותי, מאלפוי?" אמרה הנערה אפורת העיניים. "זה באמת משנה?" ענה דראקו, מחייך. הוא עצר ליד עץ גדול, ונשען עליו. "באמת כדאי שנלך לעשות את העבודה...אין לי שום חשק להיכשל בשיקויים" אמרה אנבל. "את לא תכשלי. סנייפ תמיד נותן לי מצויין, לא משנה מה אני עושה בכלל" אמר דראקו וצחקק. "טוב, אז מסתבר שמשתלם להיות בת הזוג שלך..." אמרה הסלית'רינית וצחקקה גם היא. "זה משתלם ביותר מצורה אחת..." אמר דראקו, משך את אנבל אליו, והיטה את ראשו כדי לנשק אותה, אך הנערה דחפה אותו. "מה אתה חושב שאתה עושה, מאלפוי?!" קראה אנבל. "מנסה לנשק אותך?" אמר דראקו בקול סרכסטי. "יש בעיה עם זה?". "כן, יש בעיה. למה נראה לך שאני ארצה לנשק אותך, מאלפוי?" היא אמרה, מרימה גבה. "כי אני נראה טוב יותר מכל אחד בהוגוורטס. וכי אני חכם...וכי אני דומה לך..." אמר הנער הבלונדיני, מתקרב אל אנבל. "...וכי אני רוצה" הוא לחש, תפס את מותניה, והצמיד את שפתיו לשל הנערה. הוא ליקק את שפה התחתונה, והופתע לראות שהיא הניחה את ידיה על כתפיו, ופתחה את פיה, נותנת ללשונו להיכנס. דראקו ליפף את לשונו בשלה ולפתע הרגיש משהו מתכתי. הוא התנתק, והרים גבה. "מ-מה זה...ה...דבר הזה שיש לך בפה?" הוא שאל. אנבל הוציאה את לשונה, ודראקו הופתע לגלות מוט שחצה את לשונה מלמטה למעלה, כשבשני קצוותיו היו גולות כסופות. "זה נקרא 'עגיל-בלשון', מאלפוי" היא אמרה בלגלוג. "כמו שיש באוזניים? יש גם בלשון..." היא אמרה וצחקה. "או, ו...שלא תעיז לנשק אותי שוב" אמרה אנבל, הסתובבה, ועשתה את דרכה חזרה אל הסלית'רינים.