המהפך של רוז וויזלי

שם: המהפך של רוז וויזלי

פאנדום: הארי פוטר.

תקופת זמן: הדור הבא.

דירוג: pg13.

שיפ: יבוא בהמשך...

דיקסליימר: אני לא הולכת להרוויח מזה כסף, הדמויות שייכות לרולינג.

ז'אנר: רומאנס, הומור,דרמה..

הערות: אז למרות שהייתי בטוחה שאני לא עומדת לכתוב פאנפיק נוסף של הארי פוטר בזמן הקרוב, הנה זה כבר קרה... אמנם זה לא עומד להיות הפאנפיק הכי מדהים בעולם, אז לא לפתח ציפיות גבוהות.. אבל מקווה שתאהבו אותו (: קריאה נעימה! (ובבקשה תגיבו מה דעתכם עליו..)

*

"ביי אבא, ביי אמא!" אמרתי-רטנתי ונופפתי להם מתא הרכב בעודם מנופפים לי בהתלהבות מהרציף. ההורים שלי התעקשו שאנופף להם ממש מהחלון של הרכבת בעודה מתחילה לנסוע, כאילו הייתי איזה תלמידה מתלהבת בשנה הראשונה. זה היה ממש מעצבן.

"אז מה קורה?" צנחתי בחזרה למקום בתא שלי והבטתי על היושבים בו.

רוקסן צבעה את הציפורניים שלה בלק נועז בצבע בננה, מולי הפכה את הדף הראשון בספר עב כרס ופטריק נאנח בדרמטיות.

"הכול בסדר פט?" שאלתי. פטריק נטה לדרמות, אבל הפעם הוא נראה רציני.

"אין לי שום כוח לסבול יותר את ההצקות של כל המפגרים האלו גם השנה" נאנח פטריק.

פטריק יצא מהארון בקיץ האחרון באופן רשמי, אבל למעשה, מאז השנה השנייה שלו כל מטומטם ומטומטמת שקיימים בהוגוורטס (ויש כאלו בשפע, למקרה שתהיתם) צוחקים עליו. הוא תמיד היה כזה, ולכולם היה ברור שהוא ייצא מהארון, ובדיוק בגלל זה אני כל כך קשורה אליו- הוא ממש כמו אחת מהחברות הטובות שלי.

הבעיה היא שלא כולם רואים את זה ככה. לא חסרים אצלנו הומופובים בהוגוורטס, ולכן אין סיכוי שפטריק יספר למישהו שהוא יצא מהארון, אבל גם אין סיכוי שיפסיקו להציק לו בנושא למרות שאף אחד לא יודע (מלבד רוקסן, מולי ואני) שהוא הומו.

"אני לא מבינה למה אתה שם זין על האידיוטים האלו" אמרה רוקסן במשיכת כתפיים.

"לך קל לדבר" רטן פטריק. היה צדק בדבריו.

סביר להניח שאם רוקסן לא הייתה בת דודה שלי, היא לא הייתה שמה עליי. היא אחת מהנערות הכי מקובלות בהוגוורטס והיו לה כבר מיליון חברים. היא גם יפה פי אלף יותר ממני עם עורה השחום, עיניה השוקולדיות והגוף המדהים (שתמיד גורם לי לאנחת קנאה כששתינו מודדות אותה שמלה באיזשהו קניון מוגלגי והיא נראית כל כך הרבה יותר טוב על רוקסן).

אפילו שרוקסן מסתובבת עם לוזרים כמונו, אני ומולי, בת הדודה שלי, ששתינו תולעות ספרים ג'ינג'יות עם חזה שטוח וחצ'קונים שצומחים בדיוק בזמן הכי לא מתאים, ופטריק- הנער שחצי מבית הספר צוחק על היותו גיי בלי לדעת אפילו אם זה נכון, אף אחד לא מעז לצחוק עליה.

"אני בסך הכול אומרת את האמת" אמרה רוקסן בלי להתרגש.

"דרך אגב, יש היום מסיבה בחדר הנחיצות בתשע, של כל השנה השישית, רוב וג'ף- שני מפגרים מהבית שלי, גריפינדור, לצערי, שניהם כמובן שחקני קווידיץ'- אירגנו אותה. אתם יודעים, לחגוג את תחילת השנה וכל זה" אמרה רוקסן.

"כן, אני ממש מתכוונת לבלות את הערב בחברת חברי קבוצות קווידיץ' שיכורים וקבוצה של בלונדיניות שרוקדות מולן עם שמלות יותר קצרות מהשיער של פט" אמרתי בלי לטרוח אפילו לגלגל עיניים.

"רוז, ציניות מזיקה לעור הפנים" אמר פטריק ברצינות גמורה אבל התעלמתי ממנו.

"האמת, שזה דווקא רעיון מעולה" אמר לפתע מולי והרימה את הראש מהספר שקראה בו.

"מה רעיון מעולה?" שאלתי בבלבול. מולי תמיד מפתיעה אותי. בדיוק כשאתה חושב שהיא שקועה באחד הספרים שלה, היא מרימה את הראש ואומרת איזשהו משפט גאוני.

"אם תלכו ביחד למסיבה, תוכלו להתמזמז שניכם מול כולם שם.. זאת הזדמנות מעולה להראות לכולם שפטריק "לא" הומו" אמרה מולי במשיכת כתפיים.

אני, פטריק ורוקסן הבטנו בה בהלם. זה היה רעיון גאוני, אבל מצד שני, רעיון שבחיים לא היה עובר בראשי. אני ופטריק נתמזמז מול כולם? פטריק הוא כמו חברה שלי! ואם לא חברה, אז כמו אח. לנשק אותו יהיה מוזר לא פחות מלנשק פתאום את רוקסן. אנחנו חברים מגיל אחת עשרה ואפילו פעם אחת בחיים לא חשבתי עליו באופן רומנטי.

 "זה דווקא רעיון מעניין..." אמרה רוקסן, כשוקלת את ההצעה.

"לא, זה לא!" פלט פטריק בדיוק את מה שרציתי לומר אבל לא היה לי אומץ.

"אני לא יכול להתנשק פתאום עם רוז! כולם יודעים שאנחנו חברים מגיל אחת עשרה, בחיים לא היה בינינו משהו. ואני הומו בכל נישמתי, תסתכלי עליי" אמר פטריק. בלית ברירה אני, רוקסן ומולי פזלנו לעברו. סקיני ג'ינס בצבע סלמון. חולצה הדוקה בצבע סגול עם הדפס של שפתיים. צעיף עם דוגמאות של כוכבים. פטריק צדק.

"אני אשאל כמה בגדים מפרד ואביא לך! זה לא בעיה! נעשה לך מייקאובר" אמרה רוקסן בקריצה. רוקסן חולת מייקאוברים. היא ניסתה לעשות לי אחד כשהיינו בנות שלוש עשרה. זה נגמרה בשפתון מרוח על כל החדר, שיער שרוף וצחוק מתגלגל מכיוון בני משפחתי. הקיץ הכי נורא שזכור לי אי פעם.

"אבל מה נעשה? פשוט ניכנס ונתמזמז?" התחלחלתי רק מעצם הרעיון.

"תנו לי לדאוג לזה, בסדר?" אמרה רוקסן בשובבות.

"איך?" שאלתי, אבל רוקסן לא הסכימה לומר, ולבסוף החלטתי לוותר ולחכות לגזר הדין שלי בשקט. איכשהו, הייתה לי הרגשה של אני ולא פטריק נצא מזה בשלום.

		הפרק הבא