סקורוז- אהבה ממבט ראשון

לפני שנתחיל, אולי חלקכם מכירים את הפיק הזה, כי פירסמתי אותו בכמה מקומות, אבל רק פה אמשיך אותו!!

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

"רוז!" קרא רון לביתו "תהני בהוגוורטס!" הרכבת התחילה לנוע רון והרמיוני רצו לעברה "ושלא משנה מה אל תאמצי שם עכברי גינה שנראים תמימים!"

הרמיוני צחקה, זאת הייתה בדיחה שלהם, רוז אף פעם לא הבינה אותה, אחרי שכבר לא היה אפשר לראות את ההורים שלה רוז נכנסה מחפשת אחר בני-הדודים שלה,

אחרי שוויתרה היא נכנסה לתא שנראה כמעט ריק, חוץ מילד שנראה בגילה עם שיער בלונדיני משוך אחורה. "שלום, אני רוז וויזלי ואתה?" "סקורפיו מאלפוי"

 הוא חייך אליה ואז היא נזכרה באזהרה של הוריה "בשום פנים ואופן אל תתחברי עם המאלפויים" אמר אביה כל שנה ושנה כשהלכה להוגוורטס,

זה היה הפעם הראשונה שראתה אותו למרות שכבר 5 שנים היא הלכה לאותו בית הספר.

לידו התיישבה הנערה הכי יפה, לדעתו. הוא חייך אליה הייתה שתיקה מביכה, סקורפיו היה בטוח ששם משפחתו הייתה הסיבה,

המאלפויים היו ידועים בתור משפחת אופל, אבל כאשר אביו התחתן עם בת מוגלגים, ונגאל היה קשה להתייחס למשפחתו המצומצמת כמאלפוי.

"אני יודע מה את חושבת, אני מאלפוי, ואת וויזלי וגריינג'ר, אבא שלי דווקא מחבב אתכם, לפחות מאז שהארי, דוד שלך הציל אותו ממוות,

הוא מתחרט מכל מה שעשה, ואפילו התחתן עם בת מוגלגים" רוז חייכה, כנראה זה שהוא לא קרא לה בוצדמית העלה לה חיוך. 

רוז הייתה בטוחה שהמאלפוי הזה יהיה מעצבן, חושב את עצמו מלך כמו שאביה תיאר אותם, אבל היא גילתה שאותו מאלפוי דווקא נחמד, וטוב ההפך המוחלט ממה שחשבה.

המוכרת הממתקים נעצרה עם העגלה "זה חמוד! וויזלי ומאלפוי באותו תא צפוף בלי שיהרגו אחד את השני, אתם זוג?" סקורפיו הסמיק וכך גם רוז, "לא, גבירתי אנחנו רק הרגע הכרנו"

מוכרת הממתקים הייתה בטוחה שזה לא היה זמן טוב ואמרה "אני אחזור אחר-כך" סקורפיו עדיין הסמיק, רוז הסמיקה מזה שהוא הסמיק,

ולאחר כמה דקות מביכות דלת התא נפתחה בשנית וג'יימס נכנס, "מה את עושה כאן עם מאלפוי הזה?" "כלום" היא ידעה שהוא ילשין לאימה או לאביה עם היא תגיד משהו אחר

"בואי, כלום מחכים לך" הוא עצר שלח בסקורפיו מבט קר וסגר את הדלת בפרצוף שלו.

לאחר כמה דקות, אחרי שהיה בטוח שהם הלכו, סקורפיו התחיל לבכות, כבר בשנה הראשונה שלו בהוגוורטס (הוא למד לפני זה ב- דורמשטרנג מספר שנים)

הוא מחבב בחורה בפעם הראשונה, ואסור לו לדבר איתה. למרות שלא נראה כאילו היא סבלה להיות לידו. מוכרת הממתקים חזרה וראתה אותו בוכה,

היא באה אליו והתיישבה לידו, "וויזלי לא מחבבת אותך?"  הוא הזדקף ואמר בקושי רב "בערך" היא חייכה "אתה יודע מה זה מזכיר לי?" "לא, מה?" "את אביך"

הוא לא הבין כל-כך, גם אביו חיבב פעם מישהי? אולי את אימא? "הוא ישב ככה כמוך עם החברים המופרעים האלה שלו, קראב וגויל, אחד מהם מת והשני באזקבאן, ממש טיפוסי למשפחות האלה כל..."

סקורפיו קטע אותה "אבל מה זה קשור אליי?" "אהה, כן נסחפתי קצת, הוא היה יושב בכיסא הזה כשקראב וגויל מולו ובוכה. יודע על מי?"

"לא, ממש לא. אולי על אימא?" "לא ולא, הוא ישב כאן בגלל הרמיוני גריינג'ר, אותה אתה בטח מכיר, הוא חיבב את הרמיוני עם כל הנשמה שלו,

אבל הוא פחד מאביו, אבל מה שכן, שמעתי שלפני שהיא התחתנה עם רון, היא יצאה איתו, ברגע שהוא קרא לי בוצדמית היא התעתקה מהמקום"

סקורפיו היה המום "אז יש לי סיכוי עם הרמיו... אאה רוז?" היא השאירה לו צפרדע שוקולד על הספה מולו ויצאה מהתא.

רוז ישבה על-יד החלון ובהתה, היא לא ממש ראתה את הנוף אלא המחשבות שלה הטרידו אותה היא חשבה על סקורפיו, היא די חיבבה אותו וקצת כאב לה שהיא לא יכולה להישאר איתו.

 "רוז? את שם?" שאלה לילי "אהה סליחה, אני עייפה" "כן בטח!" אמר ג'יימס "היא בטח חושבת על המאלפוי הזה!" לילי פערה את פיה "מה? מאלפוי?"

"אל תקראו לו מאלפוי! יש לו שם, קוראים לו סקורפיו" ויקטואר ישבה ליד טדי מחובקים "לדעתי זה ממש חמוד נכון טד-טד?" "נכון ויק-ויק..."

והם התנשקו הוגו ופרד עשו תנועה של מקיאים הם נהיו ממש חברים טובים מהשנה הראשונה שלהם. רוקסן ולוסי מירפקו את הבנים, "לדעתי" אמרה לוסי

"זה בסדר, אתם יכולים להיות זוג ממש חמוד"  "אבל לוסי!" אמרה מולי, אחותה "אבא אמר שאסור להתחבר עם מאלפויים!" "יצאת בדיוק כמו אבא!"

מולי שילבה ידיים, היא לא סבלה שהשוו אותה לאביה, פרסי. רוז לא הקשיבה להם כל הנסיעה. הרכבת החלה להאט וטיפה של תקווה שסקורפיו לא כועס עליה, עלה בתוכה.

סקורפיו ירד מהרכבת לבד, "שנה ראשונה לכאן!" קולו הרועם של האגריד שומר המפתחות רעד בכל התחנה. כבר 40 שנים הוא שומר המפתחות, אבל לפני 8 שנים פרש מעבודתו כמורה.

האגריד לא אהב את סקורפיו, כבר מהשנה הראשונה שלו הפגין האגריד חוסר חיבה לסקורפיו, הוא שנא את כל משפחת המאלפוי כבר כמעט 3 דורות.

היה קשה להיות שנוא על-ידי האגריד, אבל בגלל שהוא מאלפוי זה בא לו בטבעי.

"סליחה 5 בקרון" אמר פרופסור פלמינטי, אחיינו של פרופסור פליטיק. הוא עצר את רוז. סקורפיו רץ כדי להיות איתה, אף אחד לא היה יותר ברציף חוץ ממנו וממנה והתיישב מולה

"היי, הרבה זמן לא נפגשנו" רוז חייכה, סקורפיו אהב את החיוך שלה, מלא שיניים ישרות וצחורות. "הלו? כאן?" היא שאלה "על מה אתה בוהה?"

היא הסתובבה השיער הג'ינג'י שלה גלש באופן מושלם על הכתפיים שלה "כלום!" הוא התנער ממחשבותיו וניסה לא להמשיך לבהות בה.

"סקורפיו!" היא התחילה לצעוק "אתה כאן?" "סליחה..." הוא הסמיק "אני פשוט חושב שאת ממש יפה" הפעם גם רוז הסמיקה "צפרדע שוקולד?" ניסה סקורפיו להתנער מהנושא.

היא לקחה את הצפרדע ונגסה בקצה "תודה" סקורפיו שמר את שאר הצפרדע בכיס, למזכרת בלי שרוז תראה "איזה קלף יצא?" הוא הרים אותה "הרמיוני גריינג'ר, אימא שלך!"

הוא הביט בתמונה "וואוו את ממש דומה לאימא שלך, חוץ מהשיער והעיניים שלך"  הוא בהה בעיניים שלה, העיניים שלה היו כחולות, לא מתאימות לפרצוף, ממש בולטות, יפות.

"הלוו?" האגריד קרא לסקורפיו, הוא כנאה עמד שם הרבה זמן כי הוא כמעט והתפוצץ. בידו החזיק דלי עם מי קרח. "אתה הולך לצאת פה?!" "שלום רוז! מה את עושה כאן עם המאלפוי?" "כלום, לא היה מקום בקודם" היא קמה והשיער שלה הסתבך עם הדלת

"בואי אני יעזור לך" הוא ירד, ושחרר את הקשר, הוא עמד קרוב לרוז, כל-כך קרוב שהם יכולים להתנש... "סליחה?" שאל האגריד "אפשר את רוז בבקשה?" הוא שלח בו מבט כואב ורוז אמרה: "נתראה בארוחה!"

"מה את עושה שם עם מאלפוי?" שאל האגריד " את יודעת שאביך אסר עלייך" רוז גלגלה עיניים "אבל הוא ממש נחמד, הוא בכלל לא כמו שחשבתי"

"אבל רוז, את יודעת שאביך..." רוז לא הקשיבה יותר היא חשבה על סקורפיו, על החיוך של סקורפיו, ואל זה שהוא לא כועס עליה והיא חייכה.

"הלו? רוז את שם?" רוז נתקעה בקיר, המחשבות שלה נדדו יותר מידי, האגריד נתן לה דלי של מים שהחזיק בידו השנייה והיא שטפה את הפנים שלה,

"מוטב אולי שנלך למאדאם אבוט, שתבדוק את הפרצוף שלך" על המצח של רוז גדל בומבה שכיסתה כמעט חצי מהמצח שלה. 

		הפרק הבא