אגם אפור-עבר

היי כולם זה הפיק הראשון שלי,נא להתייחס ברצינות לדירוג כי אולי עכשיו הפיק נראה תמים אבל אתם ללא ספק יכולים לבנות על המשך רציני ולא קצר בכלל אם רק אקבל אישור לפיק .חשוב לי לציין כי אנחנו מתיחסים לנקודת מבטה של ג'יני המתוקה בשנתה הרביעית, תהנו .

אם רק היית יכול להבין עד כמה אני אוהבת אותך.להבין לא לדעת.

אני עומדת לי כאן על הגבעה הירוקה והמאוד רטובה אחרי הגשם החזק שירד כל אחר הצהריים ,ממש מעל האגם הרחב שלמרגלות הגבעה ולמרגלות בית הספר. כל כך קר לי, אבל זה לא משנה בכלל כי זה המקום היחיד בו אני מצליחה להרגע. משהו במראה האגם האפור כל כך עכשיו בגלל השתקפות העננים, משהו ברוח הקרירה הנושבת ומפלחת את הדממה גורם לי רגיעה. ולא אכפת כלל שהרוח הקרירה הופכת קפואה ונושבת על פניי ועל דמעותיי החמות,וסוטרת לי בחזקה ,כמעט ומעיפה אותי מהגבעה. כי זה עוזר לי להירגע,לחשוב. לפעמים אולי להפסיק לחשוב עלייך. היום היה לנו מפגש נוסף בצבא דמבלדור ,כל כך נעים לי לראותך מלמד ,נראה כאילו אתה רגוע יותר ממה שאתה נראה בזמן האחרון ,לא שאפשר בכלל להאשים אותך.

זו תקופה קשה ומתמשכת, ולא נעימה לאיש ,אבל כמובן שלך היא תציק יותר מכולם. נראה כי אתה שמח יותר כשאתה עושה זאת, שליו.

שמעתי שמועות...עלייך ועל צ'ו והרגשתי איך שנשבר לי הלב לאלפי רסיסים חדים שגורמים לנשמתי לדמם,ולדמעות לפרוץ החוצה בלי שום שליטה.

עד כדי כך אתה עיוור? האם באמת אינך שם לב? או אולי אתה פשוט מעמיד פנים?כנראה שפשוט לא אכפת לך.

כל אחר הצהריים לא הפסקתי לבכות ,יש דברים שעדיף לא לשמוע.

כששמעתי את חברותי רוז ולין נכנסות לחדר העדפתי לעשות עצמי ישנה ,מפני שהייתי כבר מרוקנת מכוח מכל היום הארוך מדי ,העבודות והלימודים...שכבר נראו לי יותר מדי.

ואז בנוסף לזה הייתי צריכה לשמוע גם אותן מדברות על שמועה חדשה שנפוצה '' הארי וצ'אנג התנשקו ,לפחות כך היא אמרה לחברותיה בחדר המועדון של ריבנקלו ,לונה סיפרה לי ''אמרה רוז ממשיכה לאחר שעצרה רק על מנת לנשום ,

''לונה כל כך מוזרה ,היא כל הזמן בילבלה לי בראש שהם לא מתאימים כלל ושהם לא שייכים זה לזו ,היא אמרה משהו שנשמע כמו אחת מנבואותיה המוזרות של פרופסור טרלוני ,הוא שייך לאחרת אבל ישים לב לכך רגע לפני המאוחר,רגשותיו יתעשטו רק ביום קשה ביותר ,לדעתי היא סתם פריקית, סתם קנאית'' רוז סיימה סוף סוף. החלטתי לצאת משם מהר ככל האפשר,הייתי חייבת לנשום ,לנסות ולסדר את מחשבותי. לפני שאחנק מהדמעות פשוט לקחתי את עצמי ויצאתי מהחדר. משאירה את לין ורוז במבטים חצי המומים וחצי מודאגים אחריי ,כנראה למראה פני שכעט היו אדומות אפילו יותר משערי הבוער. וכך רצתי לי עד הגבעה בעוד הרמיוני שראתה אותי חוצה את חדר המועדון בריצה קוראת אחריי לשווא. והנה אני כאן עומדת חושבת ובוכה.

פשוט נמאס לי כבר. אני כבר עייפה כל כך,מוטשת ,מעולם לא הייתי ילדה בכיינית ,כי כשאת גדלה בין 6 אחים בוגרים ממך שכולם בנים כבר עדיף להדחיק ולשמור את הרגש לעצמך ,כי גם ככה מי יקשיב לך?

לפתע הרגשתי מישהו מחבק אותי מאחורה, הרמיוני כמובן... היא תמיד ידעה היכן למצוא אותי ,היא מי שהיתה חסרה לי כל אותן שנים בהיותי בת יחידה ועד היום ,אבל מאז הגיעי להגוורטס היא הפכה להיות לי מאין אחות גדולה. האחות הגדולה האחראית והמגוננת ,ההיא עם כל העצות הנכונות ,שתמיד תמיד בזמן הנכון.

''שמעת אני מבינה?'' היא שאלה אותי בקול אימהי ורך כל כך.

''כן'' עניתי בקול חנוק.

שתקנו למספר שניות,עומדות מחובקות על הגבעה הירוקה והרטובה שנראתה שחורה כמעט כעט בלילה.

כשהרמיוני פצתה את פיה סוף כל סוף לאחר שתיקה שלפחות לי נראתה כנצח כמעט חחנקתי רק מהמחשבה על דבריה ,''הגיע הזמן ג'ין,את חייבת לנסות להמשיך,בשבילך.''

היא צדקה כמובן...אבל האם אני כבר מסוגלת לכך?...בכל זאת להתאהב במישהו כל כך מגיל כה צעיר ועד היום ,אינה בדיוק תופעה נורמטיבית.

קולה החצי לוחש קטע את חוט המחשבה שלי"ג'ין את ילדה יפה,יש לך לא מעט מחזרים,הגיע הזמן לבחור לך אחד שנראה לך מתאים ולתת לו הזדמנות.ככה תוכלי גם להראות להארי ולכולם בעצם שאת חייה את חייך,ובעיקר לעצמך."

חייכתי אליה חיוך חלוש ופנינו לדרכינו בחזרה לטירה. יש לי הרבה על מה לישון הלילה ,זאת ידעתי בוודאות.

		הפרק הבא