שלג וזיכרונות

שם הפאנפיק:שלג וזכרונות
פאנדום:הארי פוטר
ביטוא:לונגה
דירוג:G
שיפ:הארי/ג'יני
ז'אנר:פלאף



הארי פוטר ישב על מדרגות הכניסה לבית שבכיכר גרימולד מספר 12. שלג כבד ירד, מכסה את הרחוב ואת הארי במעטה לבן. 
החורף תמיד הביא עימו זיכרונות לא נעימים. זיכרונות של בדידות, מלחמה, מוות. הארי בקושי הרגיש את הקור חודר לעצמותיו ומקפיא את דמו, למרות שהשמיכה שהביא מהסלון הייתה דקה.
"הארי... אולי לפחות תשתה שוקו חם?" הציעה ג'יני. היא כבר הפסיקה לנסות לשכנע אותו להיכנס פנימה, אחרי שנתקלה בסירוב אחר סירוב. "לא תוכל להחזיר את המתים לחיים אפילו אם תקפא מקור, אתה יודע. אני מבינה שרע לך, אני יודעת שאתה ככה בחורף כבר שמונה עשרה שנה, אבל לפחות תשתה משהו!" 
הוא הניד בראשו לשלילה. היא נאנחה בייאוש ונכנסה פנימה. 
הקור עודד אותו במקצת, מעורר בו הרגשה של תשלום, כאילו הסבל שהוא מרגיש מכפר במעט על הסבל שהאחרים חוו בשבילו. הוא חשב על ג'יימס אביו, על סיריוס סנדקו, על רמוס לופין. שלושתם היו אנשי מפתח בחייו. 
סיריוס ורמוס לימדו אותו, היו מורי הדרך שלו. בלעדיהם הוא לא היה שורד את המלחמה... בעצם, בלעדיהם הוא לא היה שורד, נקודה. 
ואביו? למרות שהארי לא זכה להכיר אותו, שמו של אביו נמצא בכל מקום אליו הלך. אנשים תמיד השוו אותו אליו. 
הקונדסאים היו יכולים לחיות חיים מלאים ומאושרים. עוד ארבעה אנשים שמתו בגללו. כל הפרופסורים בהוגוורטס יחדיו לא לימדו את הארי הרבה כמו שכל אחד מהקונדסאים לימד אותו. אפילו פיטר פטיגרו, שתמיד היה החלש מביניהם - אפילו הוא לימד אותו, על דרך השלילה, שיעור חשוב לחיים. הוא לימד אותו מהי נאמנות. 
הפרופסורים... סוורוס סנייפ, המורה השנוא עליו ביותר, התגלה כגיבור. הארי למד להעריך אותו רק לאחר מותו. אדם נדיר נוסף שמת היה מנהל בית הספר, אלבוס דמבלדור.
דמבלדור... הוא היה, ללא ספק, אחד האנשים שהשפיעו על הארי יותר מכל. גם אחרי מותו השפעתו על הארי הייתה רבה, אולי אפילו יותר מאשר בחייו. עצם זכרו של דמבלדור, והתעלומה שהוא לקח איתו לקברו, היו חזקים מספיק על מנת להניע את הארי להשמיד חמישה הורקרוקסים ולאחד את שלושת אוצרות המוות.
הארי נאנח. בעוד פחות מחודש יגיע חג המולד, ואיתו גם בנו הבוגר, שיגיע הביתה לחופשה מהלימודים. שני ילדיו הצעירים שהו אצל הוריה של ג'יני. חבל, הוא חשב. אולי הם היו מצליחים להוציא אותו מהדיכאון הזה. 
הוא ידע שהמצב הזה מזיק לו ולסביבתו, אבל לא היו לו מספיק כוחות כדי לצאת ממנו. הוא נאנח. כנראה שגם את זה אוכלי המוות לקחו ממנו, חשב. הוא הרגיש כאילו כל כוחותיו נלקחו ממנו. הוא תהה למי הם עברו: למולי וויזלי? לנוויל לונגבוטום? להאגריד? ללוציוס מאלפוי?... 
הארי קם ונכנס פנימה. חום מיידי פשט בגופו. האח דלקה בקול פצפוץ נעים, וג'יני עמדה במטבח, מכינה לעצמה כריך. 
קריצ'ר נפטר לפני שנה. עוד ידיד שמת. הארי התנחם בעובדה שלפחות התקופה בה שירת את משפחת פוטר הייתה התקופה הטובה ביותר בחייו.
הוא נשק לג'יני בעצבות ועלה למעלה, לחדרו. שם, הפעיל מערכת סטריאו מוגלגית, שהייתה הדרך היחידה שעמדה לרשותו לשמוע שירים של להקה שהתחבבה עליו. 
הצלילים הרמים של שירי להקת "The Who" שטפו מעט את כאבו וערפלו את חושיו. 
השיר האהוב עליו הגיע, ואיתו הצמרמורת האופיינית. "Behind Blue Eyes" הצליח שוב לגרום לו להרגיש שהוא לא היחיד בעולם שחווה אובדן, למרות שכאב שנגרם מאהבה נכזבת שונה בתכלית מכאב שנגרם על ידי רצח של אדם קרוב, במיוחד כשמדובר בהרבה קרובים.
הארי היה שקוע כולו בטראנס אליו המוזיקה הכניסה אותו, ולא שמע את ג'יני נכנסת לחדר ומביטה ברוך בגבו. לאחר שעמדה שם מספר שניות, היא התיישבה על המיטה הזוגית וליטפה את זרועו. הוא כיבה את המוזיקה. 
"אתה בסדר, הארי?" היא שאלה. 
לקחו לו כמה שניות לענות. "אני לא בסדר, וגם את לא לגמרי השתקמת. עדיין לא. אבל אנחנו עושים כמיטב יכולתנו. זה יעבור בסוף, את יודעת. אולי זה לא ייעלם לגמרי, אבל זה ישתפר. הזמן רופא טוב יותר אפילו ממדאם פומפרי. ושנינו עוד צעירים.... את יודעת שאני אוהב אותך ג'ין, נכון? את והילדים, אתם בערך הדבר היחיד שמחזיק אותי בחיים.... 
"ותראי- המלחמה לא הצליחה להרוס אותנו לגמרי. יש לנו שלושה ילדים מקסימים... ג'יימס בהוגוורטס, אלבוס ולילי יצטרפו אליו בעוד מספר שנים. לא הייתי אומר שהשתקמנו, אבל אני חושב שאנחנו בדרך הנכונה. מה דעתך?"

"אני פשוט יודעת שאני אהיה פה איתך, תמיד."