ג'יימס ולילי

פרק 1/ פרולוג

"אין מצב." לילי אמרה בפעם השלישית באותה דקה.

היא הביטה בפרופסור מקגונגל בכעס מעורב בבהלה, והתמקמה בפינת התא בהחלטיות, לא מתכוונת לזוז משם בזמן הקרוב.

"אין מצב." היא חזרה.

"טוב, אני הולך. בעיה שלה." ג'יימס רטן מפתח התא, אוחז בידו מטאטא כסוף ומתכונן לצאת החוצה.

"לא. תישאר כאן אדון פוטר." אמרה לו מקגונגל בחומרה.

"העלמה אוונס, כל התלמידים כבר התפנו מכאן חוץ ממך. זה מסוכן."

לילי נחרה בבוז.

"אה, לרכוב עם פוטר על המטאטא זה לא מסוכן? מה אם אני אחליק? מה אם הוא יפיל אותי?" היא נעצה מבט חודר בג'יימס.

לילי לגמרי לא התלהבה מהרעיון של לעוף עם ג'יימס על המטאטא שלו, כשכל מה שמפריד בינה ובין נפילה פתאומית למוות בטוח היא קורת עץ רעועה בעובי שני סנטימטר, עם כמה זרדים בקצה.

"פרופסור," התערב ג'יימס, "אם היא לא רוצה זאת בעיה שלה. היא זאת שתיתקע כאן כשהם יגיעו."

ג'יימס עשה צעד לכיוון המסדרון.

"לא! חכה!" לילי התרוממה ממושבה, מבוהלת, נראת מהורהרת ולא- מרוצה בו זמנית. "אני מוכנה. לא שיש לי ברירה..."

"יופי!" אמרה מקגונגל בהקלה.

"פוטר, אני הולכת עכשיו. אני אפגוש אתכם בטירה." ויחד עם רעש קולני חזק, היא נעלמה.

ג'יימס נאנח והביט בלילי.

"קדימה, אנחנו צריכים למהר." הוא אמר לה, יוצא מהתא.

לילי עקבה אחריו אל מחוץ לרכבת, מתעטפת בסוודר שלה ומסדרת את הצעיף על צווארה.

השלג ליד הרכבת כבר לא היה לבן כמו מקודם. עכשיו הוא היה עכור מבוץ, ומלא בטביעות נעליים של תלמידים שכבר מן הסתם היו בתוך הטירה.

ג'יימס הניף רגל ארוכה אל מעל למטאטא, התיישב, והביט על לילי, שערו השחור המבולגן נפרע עוד יותר עם הרוח הקרירה.

היו כמה שניות של מבוכה, כשלילי בחנה את ג'יימס במבטה, מתלבטת איפה לשבת.

לבסוף, היא ניגשה אליו ועשתה תנועה קטנה בידה שרמזה שהיא החליטה לשבת לפניו.

ג'יימס גיחך, ניצוץ שובב מרקד בעיניו החומות.

"אני יושבת מקדימה רק בגלל שאני מפחדת להחליק." היא הבהירה לו בפנים סמוקות.

"משתגידי."

ג'יימס הסיר את ידיו מידית המטאטא כדי לתת לה להתיישב.

לילי התיישבה, משתדלת להתרחק ממנו עד כמה שאורך המטאטא איפשר לה, והחזיקה בחלק העליון של ידית המטאטא.

הוא רכן קדימה, ומיקם את ידיו אחרי ידיה שלה.

'נו, טוב, גם ככה זה לא היה עוזר.' היא חשבה כשהרגישה את זרועותיו מסביבה, ואת חזהו נצמד לגבה.

"מוכנה?" הוא שאל.

"א- אני חושבת." היא ענתה בחוסר ביטחון.

"אוקיי," הוא אמר, ובטלטול חזק שהרעיד את שניהם, מצמיד אותם האחד לשני, הם התרוממו באוויר.

לילי שחררה צרחה קטנה של פחד, מעכלת את העובדה שעכשיו חייה נמצאים לחלוטין בידיו של ג'יימס פוטר. המחשבה הזאת לא ממש עודדה אותה.

עם כל שנייה שעברה הם עלו וטיפסו מעלה אל השמיים שכבר התחילו להחשיך.

לילי התרשמה שג'יימס משתדל לעלות בהדרגתיות כדי שהיא תוכל להתרגל. בדרך- כלל, במשחקי הקווידיץ', הוא היה עולה בבת אחת אל ראש המגרש.

אחרי כמה דקות של טיסה, לילי הרגישה את שיערה האדמוני שהיה אסוף בקוקו מתנפנף ברוח.

היא השתדלה להסיט את רובו אל חיקה כדי לא להפריע לג'יימס ברכיבה, כשעלתה בראשה המחשבה, "אני רוכבת עכשיו עם פוטר על המטאטא שלו. פוטר! ג'יימס פוטר!"

הם צברו תאוצה, ולילי הרגישה את אדי נשימתו החמים על צווארה ואוזנה, את ידיו החמות נוגעות- לא נוגעות בשלה והסמיקה - שמחה שהוא לא יכול לראות את פניה.

הם עברו מעל נהר רחב ועמוק, שלילי זיהתה כנהר הגדול שמוביל לאגם שליד הוגוורטס, וכבר היה ניתן לראות באופק את הטירה.

לילי נאנחה בהקלה, כשהטירה הלכה וגדלה, כשלפתע, הם החלו לצנוח מטה בחדות.

---

חח.. :)

הקטע הראשון לא יצא משהו, אבל זה משתפר. אני מקווה.. XD

תגובות? D:

		הפרק הבא