הקיץ שלפני השנה השביעית 2

אני באופן רשמי הצבועה הגדול ביותר בעולם.
אני מתכוננת לדייט עם האדם שנשבעתי שבחיים לא אצא איתו לדייט
הו, האירוניה
זה מגעיל, בעצם.
אם אני יכולה לשנות את דעתי על משהו כזה,
נ.ב לא לרצות לחנוק את ג'יימס פוטר בכל פעם שאני רואה אותו, חייב להיות משהו לא בסדר איתי.
אה, טוב, צעד ראשון לתיקון הבעיות שלך הוא להודות בהם.
אבל עכשיו ברצינות, זה קארמה למשהו שעשיתי רע?
אני באמת צריכה להתחיל להתנדב יותר. אולי לעזור לגברת זקנה או שתיים לחצות מעבר לרחוב.
זה ברשימת צריך לעשות
אז הוא אמר לי ללבוש משהו עמיד ברוח.
מי אומר את זה?
מי, ששואלים אותו מה ללבוש לדייט, אומר שזה חייב להיות עמיד רוח?
הילד הזה צריך להיחקר.
אולי הוא חושב שזה מצחיק.
ובכן, זה לא היה.
אז אני תוהה אם הוא יודע שאני לא בדיוק הרוכבת הכי טובה על מטאטא
כלומר, מעולם לא הייתי על מטאטא לפני.
מה עוד יהיה צריך בגדים עמידים ברוח? זה ג'יימס 'מלך הקווידיץ' ' פוטר שאחנו מדברים עליו כאן.
הו אלוהים, זה אומר שאני אצטרך לשבת מאחוריו על המטאטא. ולהחזיק בו. ולהיות תלויה בו לחלוטין. הוא אוהב את זה. פוטר הטיפש.
לפחות זה יהיה הדבר הסוער ביותר שקרה היום.
זה היה די משעמם.
תיקון, זה היה כמעט בשורה האחת עם ההיסטוריה של הקסם. שעמום קיצוני.
דילן עם חבר, וג'יימס וסיריוס יצאו ואלוהים יודע מה הם עושים בעיר.
אז בעצם, סיימתי את ספר היום.
וזה אפילו לא היה ספר טוב. זה היה רק הסחת דעת. מהחיים שלי. והעליבות של הספר...
300 עמודים של הסחת דעת עלובה. אוי לי.
על הצד החיובי, (הו עכשיו אני חיובית), החלטתי על תלבושת.
זה לא משנה את זה הרבה.
זה פוטר.
אני צריכה להזכיר לעצמי.
אני גם לא מאמינה שסיריוס הסכים לתכניתו של ג'יימס. הוא דווקא הסכים לשתות הערב השיקוי פולימיצי ולהפוך לג'יימס. כדי שההורים חושבים שג'יימס בבית, כמובן. הוא אמר להם שסיריוס היה אמור לקחת אותי החוצה הלילה ולהסתובב איתי בעיר. כאשר במציאות, נראה שאני הולכת למות מפחד, על מטאטא עם ג'יימס. איזה כיף.
הודות לסיריוס אם כי, אני לא יאבד את העבודה שלי. כמה מביך זה יהיה אם הפוטרים יפטרו אותי בגלל שאני יוצאת לפגישה עם הבן שלהם? צמרמורת.
הדברים שאנחנו צריכות לעשות כדי לחתוך שיער של הבנים.
בכנות.
"לילי, אתה מוכנה?"
מוכנה כתמיד.
אם זה היה בשנה שעברה, אני היה פחד ללכת איתו. אבל הוא נחמד עכשיו. ג'יימס נחמד. זה פשוט מוזר לחשוב עליו.
ג'יימס עומד בפתח.
בג'ינס יפה.
לא, בג'ינס הרגיל שלו. אל תתלהבי, לילי אוונס.
אוי ואבוי.
"טוב, בואו נלך."
הוא אמר ולקח את המעיל שלי

*****************************************************************************

"אני רוצה לקחת אותך לטיסה. להראות לך עולם חדש לגמרי, אתה יודעת? "
מי קרא לזה
לפחות אני כבר הכנתי את עצמי נפשית לזה.
"בסדר, בואו נלך!"
אני חושבת שזה היה תגובה נחמדה.
הו לא.
כרגע הסכמתי ללכת לעוף על המטאטא.
למה אני כזאת שפן? אני אתחיל לאכול גזר. בכנות
"בסדר לעלות על מאחורי ו... אממ ... לא להרפות".
אין צורך להישמע נבוך.
אין סיכוי שאסתכן להרפות ולנפול אל מותי.
אני מתכוונת, מי הייתה רוצה למות בדרך הזאת?
אוי, זה הולך להיות מוזר.
"בסדר, לילי אוונס, ברוך הבא לדייט הכי טוב של החיים שלך."
האם הוא פשוט אמר את זה?
ואנחנו באוויר.
אבל ברצינות, הוא פשוט אומר את זה?
אל תסתכלי למטה.
"לילי, תפתחי את העיניים. תראי את אורות העיר. "
לא.
לא לפקוח את העיניים. אני אפול למטה.
"בשום אופן, ג'יימס, אני לא מסתכלת".
אה אה. הוא הפסיק את מטאטא באוויר. אוי אלוהים. הוא הולך לעשות לי.
"אוונס, תפתחי את העיניים."
אוקיי. הם פתוחים.
אני לא רוצה להרגיז את מי שמחזיק אותי מושעה גבוה מעל הקרקע. ברצינות משהו שנייה יקרה לו, ואני אפול.
"פוטר, אני חוששת לעוף."
למרות שהוא כבר יודע את זה.
"אני יודע את זה."
הנה אנחנו. האידיוט.
"לילי, אנחנו עושים דברים שאנחנו מפחדים מהם, אנחנו צומחים. אני רק רוצה שתחווי דברים רבים ככל שתוכל בחיים שלך. אני יודע שאת לא יכול להבין אותי, אבל לעוף אומר לי המון. זה משחרר. זה ממש מרגיע. אני רוצה שתרגיש מה שאני מרגיש. רק תסתכל מסביב, העולם הוא יפה ".
אמ, האם ג'יימס כרגע אמר את זה?
מדוע יש לי דחף הפתאומי לכרוך את זרועותיי סביבו הדוק יותר?
אני מניחה שזה לא יזיק להסתכל למטה. נשימה עמוקה.
"בסדר."
מה אני אומרת!? ובכן הנה אנחנו מתחילים.
והוא צודק.
העיר באמת יפה מכאן. הילד הפתיע אותי. הוא לא אמור להיות צודק, הוא לא אמור להיות חמוד. והוא לא אמור למחייך אליי ככה.
וואו, זה עולם מטורף כאן.
"אמרתי לך".
כן, אכן עשית.

***************************************************

"את נהנת?" ג'יימס שאל.
ובכן. אמנם, הטיסה הייתה קצת מפחידה. אך היו לה צדדים טובים. זה באמת נותן לך כמעט נקודת מבט חדשה על העולם. שהייתי זקוקה לה מאוד. ונחתנו ליד הרציפים. זה כנראה גם בתוספת. על קרקע מוצקה, רק יושבת ומדברת. עם האויב המושבע שלי!?
"כן, זה היה מדהים, ג'יימס."
הוא נראה מופתע. תאמינו לי, הוא פשוט בהלם.
"חכי. האם את פשוט אומר שאת נהנית ונהנית מהחברה שלי? "
כמובן שהוא היה אומר את זה.
"בואו לא ניכנס יותר מדי לתוך זה, בסדר?"
הלוואי שיכולתי לשלוט בחיוך שלי.
אבל זה יהיה לבקש יותר מדי מחיים.
וחוץ מזה, זה היה די נחמד אליי הלילה.
"אז אני כבר הראיתי לך עולם חדש לגמרי, והייתה לנו שיחה מלב אל לב על הרציפים. מה את אומרת שנחזור חזרה ונוריד מסיריוס את חובות ההתחזות שלו? אני לא בטוח עד כמה ההורים שלי מאמינים לו. "
אני לא הולכת להתווכח.
"נשמע טוב."
אני אוהבת איך שהוא לא רוצה לגרום לי לטוס שוב. למרות שאני חייבת להודות, זה לא היה כל כך נורא.
"אחריך,מיס."
חמוד.

*************************************************************************************

הכל הלך חלק.
סיריוס השתנה בחזרה לעצמו.
אף אחד לא חושד בשום דבר.
הדבר היחיד שאנחנו צריכים להתמודד עם כרגע הוא סיריוס בלק. המתגרה.
"אז.. אתם אוהבים אחד את השני עכשיו?"
אנחנו יושבים על הזברה. זה בעצם דומה יותר למיטה עכשיו. אולי זה רק בגלל ששני נערים יושבים עליה.
"בלק, ברצינות, תפסיק את זה!"
זה מצחיק. וזה לא כאילו שהוא הולך להפסיק רק בגלל שאמרתי משהו.
"קרניים, תגיד לה שהיא ממש לא כיפית."
בגלל שהוא לא יכול פשוט להגיד לי את עצמו.
מה שמזכיר לי.
"היי למה קרניים הכינוי שלך? התכוונתי לשאול אותך בנמל. "
הם תמיד מתחמקים מהשאלה.
"אוו, אתם ירדתם לרציפים? כמה רומנטי. "
בכנות.
אני הולכת לתת לו סטירה.
"כן, הלכנו אל הרציפים, סיריוס. ואפילו שכנעתי אותה לעוף על המטאטא! "
נושא שונה.
בכל פעם.
זה מוזר, ג'יימס בוטח בי בכל דבר אחר. אני מניחה שזה אישי. למרות שהוא אמר לי כל דבר אחר בחייו?
יום אחד, אני מקווה, שהוא ייתן לי לדעת.
אני תוהה אם זה מוזר שאני רוצה לדעת
כיצד יכול קיץ אחד לשנות כל כך הרבה?
אני תוהה אם הייתי עדיין אורשה להחזיק בעמדותי גם עם נתחיל לצאת אחד את השני?
אני תוהה הרבה.
"היי, חבר 'ה, האם אתה רוצה ללכת לגמור לצפות במרי פופינס עכשיו?"
בטח סיריוס. שום דבר להסיח את דעתי מדעתי.