תולדות בתמונות

טפיפות רגליים רבות הידהדו במסדרון המוביל לכניסה לחדר המועדון של גריפינדור, התלמידים הגיעו.

הרעש המהדהד עורר משנתה את הגברת השמנה, אף שהיא כמובן תכחיש שנרדמה על משמרתה.

מתרגשת כמו בפעם הראשונה שעוד הייתה תמונה צעירה,(ממש רגע אחרי שהצבע התיבש) הגברת השמנה ישרה את שמלתה בידיים רעודות מהתרגשות מתכוננת לקבל את פני הגרפינדורים ישנים וחדשים כאחד.

והינה הם, בראשם מנסה להשליט מעט סדר אחת מהמדריכות החדשות (הגברת השמנה מרחמת אליה מעט תלמידת השנה החמישית זערורית וכל כך מתרגשת שהקול שלה נשבר) ואחריה שטפון אדום, לפעמים קל לשכוח שתלמידי הוגוורטס לובשים שחור לפחות לגברת השמנה, כל שנה הג'ינג'ים מתרבים נושאים את צבעי הבית שלהם בגאווה על ראשם. היא תמיד תהתה מה יקרה אם אחד מהם ימוין לבית אחר הוא יצתרך לצבוע את השער לצבע אחר? שאלות שאלות.

"יבחושים מסוכרים" הצעקה מנערת את הגברת השמנה מהרהורה לוקח לה רגע להיזכר שזו הסיסמה החדשה היא מוכנה להשבע שהסיסמאות הולכות ונהייות מגוחכות כל שנה, מה תהיה הבאה "סקרוט פוץ תחת"? לא שזה יפריע למרבית התלמידים נראה שהיצורים מרתקים אותם מאז שהתגלה אחד ביער האסור.

היא סבה על צירה מגלה מאחורה את הפתח המעוגל שהוא הכניסה למועדון גריפינדור.

התלמידים מתחילים לזרום פנימה חלקם מוכרים לה משנים קודמות ואחרים היא מזהה לפחות בפנים. כן הינה ג'יימס פוטר שכמו אביו וסבו אינו מסוגל להגיע לפני כיבוי האורות הגברת השמנה כבר מזמן הבינה שזה גנטי והפסיקה להתלונן, מאפשרת לו להכנס ללא בעיה בכל שעה. הוא מנפנף לה לשלום ורק אז היא שמה לב לילד הנוסף שהוסתר מעינה עד עכשיו על ידי הדמות האנרגטית של ג'יימס יש לו שער בלונדיני בהיר שינוי מרענן בים הכתום שחור הרגיל, ברור לחלוטין שהוא רק עכשיו מויין תלמיד שנה חדשה בכל הדרו מבולבל ומעט מבוהל אבל משהו בו עדיין מושך את צומת ליבה הוא נראה בודד כאילו קיר שקוף מפריד אותו מהסביבה.

הבלונדיני נשכח ממחשבתה כשתלמידה נוספת שהיא מכירה מופיעה, רוז ווזלי שכמו כל וויזלי שמכבד את עצמו ג'ינג'ית היא התלמידה האהובה ביותר על הגברת השמנה.תלמידת השנה הראשונה טוב כנראה עכשיו שחושבים על זה שנה שנייה תמיד עוצרת לשאול לשלומה, הגברת השמנה בטוחה שלפחות היא תשים לב לשימלה החדשה שלה.

ואכן רוז לא מאכזבת בקול מעט צווחני על מנת להתגבר על הרעש סביבה היא מיד מחמיאה " שמלה חדשה? היא פשוט נהדרת היא כל כך הולמת אותך ממש יופי" הגברת השמנה בטוחה שהיא מסמיקה " תודה רוזי מתוקה, איך עבר הקיץ?" רוז לוקחת נשימה עמוקה סימן בדוק להתחלה של הרצאה(אחרי שכמעט התעלפה כי דיברה כל כך הרבה ללא הפסקה היא למדה לנשום לפני). "היה חופש נהדר אמא מוסרת ד"ש חם גם אבא אבל הוא לא אמר. היינו בצרפת אמא אומרה שהיא זוכרת שטיילה לשם עם ההורים שלה ושהיא למדה המון, אני למדתי המון גם כמו שהוגו לא אוהב נסיעות ארוכות" וכאן היא עברה ללחוש ממתיקה סוד "הוא מקבל בחילה נוראית הוא אפילו הקיא וגם למדתי דברים אחרים כמו.." הגברת השמנה קוטעת אותה רוז יצרה פקק של תלמידים עייפים אחריה והיא לא נראת כמי שעומדת לסיים לדבר ולכן הגברת השמנה חייבת למלא את תפקידה ולבקש ממנה לזוז היא שולחת אותה לישון בהבטחה שידברו מחר.

אחרי העיקוב שיצרה רוז התלמידים רק מנסים להגיע מהר יותר לחדרים שלהם, הקהל שנאסף למרגלותה של התמונה נעלם כולו בחצי דקה לערך.

הגברת השמנה מסדרת את שמלתה ומתכננת את הפעילות להערב היא חושבת ללכת לבקר את חברתה וואל או את האביר עם הפוני אפילו שהיא לא בטוחה שיש לה סבלנות לסרב מאות פעמים להצעות הקרב שלו, היא נאנחת ומתחילה לסוב על צירה חזרה על מנת לסגור את הפתח לחדר המועדון ואז היא רואה אותו שוב הבלונדיני הבודד נשאר לעמוד ליד קיר המסדרון נראה קפוא פוחד מכדי לזוז היא פונה עליו, יש לה נקודה רכה לתלמידי השנה הראשונה, " בוא בוא תכנס אין לך מה לפחד" הוא מתקרב בחשש הכתפיים שלו מורמות כמעט לאוזניו יש בו משהו מוכר באופן מעורפל כאילו הוא דומה לתמונה שראתה פעם או תלמיד עבר מבית אחר. 

שהוא מגיע אליה הוא פונה אליה " אני חושב שהם עשו טעות אני לא צריך להיות פה.." היא מחייכת "על תדאג מצנפת המיון לא טועה אתה שייך לפה" הגברת השמנה מנפנפת לו להכנס פנימה היא כמעט ושוקעת שוב בתכנוניה שהקול הדקיק שלו מגיע אליה "איך קוראים לך? קוראים לי ג'ונתן דרסלי".

הפרק הקודם