בובת שיש

היא נשמה את נשמתה האחרונה ונפלה ארצה, נטולת כול רוח חיים. הוא רץ אל גופה הדומם, הקר, קבר את ראשו בשיערה הבלונדיני, החיוור. עיניה הכחולות היו נטולות כול רגש או מחשבה שמילאו רבות את פניה של הנערה היפיפייה.

הנער ערסל אל ראשה בידיו כאילו הייתה בובה ונתן לדמעותיו להכתים את פניה החיוורות כי לא היה לו שום דבר אחר שהיה ביכולתו לעשות.

היא לא הייתה הכי חכמה או הכי נחמדה, עורה, גם בחייה, היה חיוור עד גיחוך ושיווה לה מראה חולני. אך לו לא היה איכפת, מבחינתו היא הייתה מושלמת, ועכשיו היא איננה.

"למה?!" הוא צעק אל השמים, מנסה למצוא תשובה למותה של אהובתו, אך השמים חתמו את פיהם ולא נסוגו ממנהגם.

הנער נישק את שפתיה, את מצחה, את לחייה, כאילו אם ינשק אותה כעת מספיק פעמים כדי לכפר על כול הימים שהיו יכולים להיות שלהם הוא יתגעגע אליה פחות.

שמלתה השחורה הדגישה את חיוורונה הלא טבעי, כאילו הייתה עשויה שיש, בינו לבין עצמו הנער הודה בכך שאין זה משנה, גם אילו הייתה עשויה יהלום היא איננה הייתה יותר הנערה האהובה שלו.

הסיכה הכסופה שנשזרה בשיערה נפתחה וגרמה לקבוצת שיער ליפול על עיניה הבוהות, המתות. הנער שלח את ידו בהיסוס אל עיניה, נוגע בעדינות בעפעפיה ומרח את אצבעותיו באיפור ורדרד. בעדינות, כאילו היא רק ישנה, החליק הנער את עפעפיה הדקים על עיניה הכחולות, המסנוורות.

עמוק בליבו הנער ידע שכעת נשמתה יכולה לברוח מגופה, כשהחלון נסגר הדלת פתוחה, אך הוא לא הצליח להביא את עצמו להרפות מגופה השברירי והמת של הנערה שאהב, הגוף שהיה פעם אותה נערה אבל כעת היה בסך הכול בובה משיש, בובה משיש שהנער לא היה מסוגל להרפות ממנה.

הוא ידע שאנשים הגיעו מאחריו אבל לא היה לא איכפת, הוא נישק את שפתיה הקרות, הקפואות, מלטף את שיערה המשיי, מתעלם מהאנשים המבקשים ממנו לזוז ממנה, המנסים להסביר לו שהנערה שאהב איננה עוד וזו היא רק בובת שיש חסרת רוח חיים. הנער רצה לצעוק להם שהוא יודע, שהוא יודע שזו לא אהובתו, אך הוא היה מוכן לעשות הכול כדי להעמיד פנים עוד שנייה שזאת היא ושהנערה היפיפייה שלו, המושלמת בשבילו, בחיים.

וכשהאנשים משכו את הנער, מרחיקים אותו מבובת השיש שהייתה אהובתו, הנער חיבק את כתפיה השבריריות, הדקות, ונשק לשפתיה בפעם האחרונה, מנסה לשמר את התחושה של הנשיקה האחרונה עם אהובתו, אך שנים לאחר מכן, ששחזר את הרגע, כול מה שהצליח הנער לזכור הייתה נשיקה עם בובה משיש שפעם הייתה נערה יפיפייה, לא מאוד חכמה, לא מאוד נחמדה, אבל מושלמת עבורו, עד שהפכה לדבר שהייתה, בובת שיש.