רוז וויזלי

ישבה ילדה ג'ינג'ית מסתכלת על החלון כשמחשבות מציפות אותה. הילדה לא נהנת מהקיץ הזה. היא רוצה ליהיות עם חבר שלה. אף אחד לא ממש יודע שיש לה חבר. היא חשבה עליו כל הזמן. על הדרך בה נישק אותה, על הדרך בה דיבר איתה כשהייתה מוטרדת, על הדרך שבה הם פשוט דיברו. אבל הילדה התרחקה מחברות שלה, היא לא דיברה איתן כימעט רוב שנה שעברה למרות שיש לה חבר רק מהחודש האחרון של הלימודים.למרות כל הפלירטוטים של רוב השנה היא חיכתה לו כל הזמן. שום דבר לא הכין אותה לליהיות איתו. אם היא רק הייתה יכולה להרגיש את הקור שבידיו ואת הצחוק שלו כשהוא נהנה אולי אז היא הייתה יכולה להבין. רק המילים הכי טובות נשארו לה בראש, לא שום דבר אחר. ביום האחרון של הלימודים היה ביינהם ויכוח ומאז היא לא יודעת ממש איך הוא מרגיש באמת, למרות שהם התכתבו והוא אמר לה שהכל בסדר אבל היא מפחדת ומנסה לא לחשוב על הדברים הרעים והיא מצליחה עד שהיא לא יכולה לצאת מהפנטזיה.

"רוז בואי יוצאים לטיול!" צעק אביה של הילדה רוז.

"אני באה"אמרה רוז באדישות.

היא ראתה את בני הדודים שלה ואת הדוד והדודה שלה למרות שרצתה פשוט להישאר בחדר.

"היי רוז..." אמר הדוד

"היי הארי..." אמרה לו רוז

הם כולם התחילו ללכת ורוז הייתה מאחור עם הבן דוד הגדול שלה.הוא כל הזמן צחק ורוז פשוט הסתכלה עליו בניסיון להבין. היא לא הצליחה אז היא חזרה לפנטזיות שלה. הבן דוד שלה היה גבוהה ויפה כל בחורה הייתה מתאהבת בו בקלות. 

"רוז, את לא תוהה למה אני צוחק?"שאל

"כן קצת.."אמרה

"רוז אני יודע על מה את חושבת."

"כן, על מה?"

"עליו"

"ואיך אתה יודע?"

"הוא בגד בך"

"מאיפה לך"

"אני יודע מספיק טוב.."

"לא אתה לא!"

"סקורפיו מאלפוי בגד בך!"

רוז עצרה נתנה לכולם להמשיך ואז ברחה לאחור.