מה אני? ANGEL!ENGLAND

זה סתם כי לא היה לי משהו יותר טוב לעשות... אם לא הבנתם: המלאך זה איגי והשטן זה אמריקה!

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

המלאך הקטן החזיק בקצה המעיל של האיש שעמד לידו. רועד מרוב פחד, ועיניו הירוקות פקוחות לרווחה.

"אל תדאג ארטי. אני לא אתן אותך לכל אחד..." אמר האיש בשקט, כך שרק המלאך ישמע. "אני בטוח שזה יהיה מקום יותר טוב בשבילך לחיות בו..." 

האיש היה ווילס. המלאך עדיין רעד בפחד. הוא לא רצה לעזוב את ווילס. כל הזמן היה עובר ממקום למקום. אבל ווילס היה היחיד שאהב אותו. סקוטלנד היה לפני ווילס, והיה זוועתי כשומר. הוא לא דאג לו ולא נתן לא משהו חוץ ממים ואוכל. בכמיות מצומצמות.

לפני סקוטלנד היו התאומים, אירלנד וצפון אירלנד. הם גם לא היו מדהימים, אבל לפחות נתנו לו מיטה.

גם היה צרפת. הוא היה זוועתי. הוא תמיד בהה במלאך בלי שום סיבה. זה דיי הטריד. וכמובן גם ספרד, בעיניו, לא שינה מה עשה המלאך, תמיד זה היה רע.

תמיד הם היו מעבירים את המלאך ברגע שלא היה להם כוח לטפל בו.

היחיד שהבין אותו היה ווילס. היחיד שדאג לו, טיפל בו ובאמת ובתמים אהב אותו. אבל גם ווילס עמד לתת אותו עכשיו, אחרי שהגיע למסקנה שמלאכים צריכים לגדול עם מישהו כמוהם. מלאכים נוספים, לדוגמא. הבעיה הייתה שרק ארטי היה מלאך. אי אפשר היה למצוא נוספים.

לכן החליטו להביא אותו לשדים ושטנים. הדבר הכי קרוב למלאך. הבעיה היה שזה היה גם ההפך הגמור ממלאך. מלאך ושטן-משלימים זה את זה. 

מלאכים הם מה שמכונה יהלומים טהורים. שטנים כונו אפלים כמו לילה. 

"קדימה ארטי, אל תדאג... הכל יהיה בסדר... הוא הסכים מרצונו לקחת אותך... קדימה..." ווילס דחק במלאך הקטן וחייך אליו חיוך מעודד גדול. והמלאך החל להתקדם לעבר השטן שעמד מולו ברעד. משליך מבטים מפוחדים לווילס מדי פעם.

השטן היה נאה, כהה שיער עם קרניים (הניגוד של הילה). עיניים כחולות בוהקות, כנפי עטלף (ההיפוך של כנפי היונה שהיו למלאכים) וזנב.המלאך לבוש הטוגה שמר על מרחק בטוח מהשטן, שהיה לבוש כמו אדם רגיל. השטן הסתכל עליו בהבעה אטומה. "אני אלפרד. מה השם שלך?" אמר בשקט.

המלאך שלח מבט נואש אחרון לעבר ווילס. "א-אני ארתור..." אמר המלאך בלחישה מפוחדת. הוא השפיל מבט לרצפה.

"הגיע הזמן ללכת." השטן הושיט את ידו למלאך. 

"במקום אליו אנחנו הולכים," התחיל המלאך בשקט, עם ראש מושפל עדיין. "יש עוד שטנים?"

"כן." 

"והם... הסכימו לקבל אותי?..." שאל המלאך בשקט, שעה שעיניו התמלאו דמעות.

"כן. אבל אתה תגור איתי, לרוב אין שם הרבה שטנים. יש לכל אחד מאיתנו בית נפרד. עכשיו בוא, לפני שהשער ייסגר." 

המלאך תפס בידו של השטן. השטן כבר היה מבוגר, בעוד המלאך היה בן 5 שנים בלבד. הוא שלח מבט לעבר השער, הוא היה סגלגל-חום, מבעד לשער נראתה השתקפות משונה של מקום רחוק, עליו שומעים רק בסיפורי אימה.

השטן הלך לשער, המלאך בעקבותיו.

המלאך הידק ידו על מקל הקסם שלו, כי זה תמיד נתן לו הרגשה טובה ובטוחה יותר. 

נקווה לטוב אמר בליבו. נקווה לטוב.

		הפרק הבא