רגשות מעורבים

היי כולם!

זה רעיון שעלה לי אתמול ונורא עניין אותי, אז ניסיתי להתחיל לכתוב אותו. פרק 1 כבר כמעט מוכן. כרגיל, תגובות מכם יזרזו אותי לכתוב ולפרסם אותו.

זה פרולוג, אז הפרק הוא לא ארוך במיוחד ומלא בפרטים, הוא ככה בכוונה כדי ליצור מתח.

מקווה שתאהבו! ♥

~~~

"אתה מטומטם. אל תהרוג אותה!" צעקתי. הוא התקרב לעברה באקדח שלוף. "לא, לא, לא! מה אתה חושב שאתה עושה?" החזקתי אצבעות שהוא יקלוט שטעות חייו תהיה להרוג אותה. הוא כיוון את האקדח לליבה וידו התהדקה סביב ההדק. בום-בום-בום. הסתכלתי נפעמת אל מסך הטלוויזיה. שמעתי יריות- למה היא לא מתה? השניים התחבקו עכשיו. האקדח היה זרוק לרגליו של הגבר. הוא פספס? בום-בום-בום. הסתכלתי סביב בבלבול מוחלט. הקולות לא היו חלק מהסרט בכל זאת. כיביתי את מכשיר הטלוויזיה המוגלגי והעפתי מבט בחלון. תנשמת לבנה עופפה מולו בחוסר סבלנות. היא קירבה את מקורה לזגוגית. בום-בום-בום. ניגשתי אליה בהקלה ניכרת ופתחתי את החלון. היא נכנסה לסלוני, נעמדה על מכשיר הטלוויזיה והושיטה לי את רגלה. מכתב. הורדתי אותו בעדינות מרגלה. היא התיישבה על כתפי. חייכתי והלכתי למטבח, שם מילאתי צלוחית קטנה במים. התנשמת ירדה מכתפי בקפיצה חיננית והחלה לשתות. חיכיתי שהיא תסיים ותצא. בסופו של דבר, התיישבתי על הספה ופתחתי את המכתב, מסוקרנת. היו משורבטים שם שלושה משפטים בכתב יד מקושקש, מוכר עד כאב.

       רייצ'ל,

       ברחתי מהכלא. אני בדרך אלייך.

                                ס'.

את המכתב חתמה אות אחת בלבד, אך אני זיהיתי את החתימה הזו. כל פיסות המידע שהתרוצצו בראשי התחברו לפתע, ואני ידעתי את זהותו של שולח המכתב.

		הפרק הבא