אולי?

עם זאת, הוא לא חשב על בעיה מרכזית אחת: הרמיוני לא נראתה נוטה לשתף פעולה.  היא הייתה בכל מקום.  אם הוא אמר שהוא לא מרגיש טוב, או פרש מוקדם לחדרו, היא הייתה באה לדפוק על דלתו, וכוס חמה של שוקו בידיה ושעות של שיחה כבר מוכנות על שפתיה. בלילה שלפני הירח המלא היא הצליחה למשוך אותו לדיון על זכויות גמדוני הבית , תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שרמוס העדיף בדרך כלל לבלות את הערב הזה לבד לגמרי, בדאגה ללילה הבא, מה שגרם לו להתעלם מדבריה כמובן.  כשהתגעגע  לג`יימס ולילי ופיטר , הייתה סוחטת את כתפו, מרגיעה לפני שהוא צונח עם הספר הבא שלו, ושניהם בילו את הערב בשתיקה.  נדמה היה שהיא יודעת מתי לדבר, מתי לעזוב אותו לבדו בדממתו, אך עדיין להישאר קרובה, אבל שקטה, וכל זאת מבלי שרמוס הוציא מילה בנדון. זה היה יותר מסתם מטריד לחשוב שהרמיוני יכלה לקרוא אותו במאמץ כה קטן.  הוא ניסה לא לחשוב על כמה זמן היא בטח בילתה ועודנה מבלה בלמידתו על מנת להשיג ידע כזה. אך זה לא היטיב עם העובדה שהיא לא באמת בעל רגשות כאלו ואחרים כלפיו. ואם לפעמים הוא הפסיד במאבק הפנימי היומי והעביר את מבטו להרמיוני, רק כדי לגלות שהיא מביטה בו בתמורה, טוב, זה היה פשוט צירוף מקרים אכזרי. 
       
מלבד זה אולי זה היה בדומה למה שקרה עם נימפדורה, רמוס לא התעורר עד שמישהו אחר הושיב אותו וגרם לו לבחון את העובדות. אותן עובדות שגרמו לרמוס להרשות לעצמו אפילו לחשוב את האפשרות שאולי, רק אולי , הרמיוני אהבה אותו בחזרה.  עם זאת, הפעם זה לא היה ארתור , תודה למרלין.  זה היה סיריוס .  " היא נדלקה עליך , " החבר הכי הטוב שלו ציין בחיוך, מחזיק כוס ריקה למחצה של וויסקי אש ביד אחת.  השעה הייתה שעת לילה מאוחרת, אך השעות חלפו להן בקלילות, לשם שינוי, לאחר כנס המסדר האינסופי.  זה היה לילה מתיש במיוחד , כך שכמעט כולם כבר עזבו את הבית או או פרשו לישון.  רק רמוס וסיריוס נשארו בספרייה, רמוס הופך את דפיו של ספר שהוא לא קורא וסיריוס בהיסח דעת הביט באש שבאח, הפצפוצים של האש היו הקול היחיד שנשמע בחדר. זה , כמובן , עד שסיריוס פלט את משפטו המסתורי למדי, "תסלח לי ?" רמוס עייווה פניו בהבעה המומה. 
"או למה אני בכלל לא מופתע שאפילו לא שמת לב?" סיריוס אמר בזלזול.
"אתה שיכור" הכריז רמוס, "עדיין לא, אבל אני בהחלט יהיה בעוד כעשרים דקות , כך שאני מבקש קצת תשומת לב בזמן שאני עדיין יודע מה אני אומר.  הרמיוני כבר עושה לך עיניים מאז שהגיע לראשונה לבית הזה לפני שנתיים. ולפני שאתה שאלת,  מעולם לא אמרתי כלום, כי זה היה חסר טעם. אני לא חושב שהיא הייתה עושה משהו כדי לספר לך רק בכדי למנוע את המבוכה או לגרום לך להרגיש לא בנוח. עכשיו זה שונה, כי אתה עושה לה עיניים בחזרה." 

"אני לא יודע על מה אתה..." סיריוס קטע אותו "אוי תחסוך  ממני ירחוני" אני מכיר אותך, יותר מדי טוב. לעולם לא היית עושה משהו בקשר לזה בעצמך, אני יודע, אבל אני רוצה לומר לך להיות זהיר בכל מקרה. היא בגיל המותר, כך שאין מבחינה טכנית שום דבר רע בכך ש `תבלו` יחד בדרך זו או אחרת, אבל היא החברה הכי הטובה של בן הסנדקות שלי. ואם היא תיפגע , כך גם הארי. " סיריוס סיים את נאומו 
"אני לא  סנדקו, רך-כף , " אמר רמוס בשקט.  " אבל אני אוהב את הארי בדיוק כמו שאתה. ואכפת לי יותר מדי מהרמיוני בכדי שאעשה כל דבר כדי שלעולם לא אפגע בה. אני מופתע שאתה חושב שכן." אמר רמוס בכנות,
"אני לא , אתה חזיר, לא ככה. זו לא הנקודה. אתה מתחמק ממנה ,והיא יודעת את זה. אני לא אתפלא אם יתברר שהיא חושבתי שהבנת מה היא מרגישה כלפיך ועכשיו היא חושבת שאתה מתחמק" סיריוס סיכם.
"אז לפי התיאוריה הזו זה מה שעלי לעשות בעצם, לא?" שאל רמוס. סיריוס מלמל משהו מבין שיניו שנשמע כמו `הפחדן  המטומטם` ואז פתח את פיו ואמר "לא, אם אתה רוצה לחזור לאיך שהמצב היה קודם תהיה מוכרח להתנהג כך, וכשאני אומר קודם אני מתכוון לפני שהבנת שהיא אישה, ולא עוד ילדה קטנה".
רמוס הזעיף את פניו. הוא מעולם לא חשב עצמו רגיש במיוחד, אבל כשסיריוס בלק , מכל האנשים, מרצה לו על טקט זה היה כמעט עלבון .  "האם יש עוד  עצות שאתה חושב שאני צריך לשמוע ? "  הוא שאל בנימה מנומסת מטעה , אחת שידע שחבריו היו מזהים כזו בה הוא הוא משתמש כאשר הוא מרגיש כוחני .  " למען האמת, כן. תפסיק להעניש את עצמך על זה. לא קרה שום דבר, למעשה , זה לא יותר  ולא יותר מכמה פנמלהיות בחןר נורמאלי לחלוטין ולתבוע בפנטסיות מענגות הנוגעות למכשפה אטרקטיבית , רווקה, ויפיפיה לחלוטין. ובכל מקרה , זה לא כאילו שהיה לך אליה משהו כשהיא הייתה בת שלושה עשרה, נכון? "  
"כשהיא ... למען מרלין , לא. אל תהיה מגעיל. "  
" אה, אבל אני יכול לשעשע את עצמי בזה נכון?"  אמר סיריוס בגיחוך וקריצה וחזר למשקה שלו .  הוא חיכה רגע לפני ההוספה, "רמוס... "
"מה עכשיו?" 
"הכל היה להפליא קל יותר אם אתה פשוט היית נענה לבת דודתי במקום , אתה יודע את זה, כן ? "  רמוס רק נעץ בו מבט רצחני, וחזר להרהוריו. 
             
חלף שבוע מאז נאומו הקטן של סיריוס, שבוע מאז צבא של פרפרים הפכו לתושבי קבע בבטנו של רמוס רק מהמחשבה על האפשרות שלהרמיוני אולי יש רגשות כלפיו. הוא שנא עד כמה הוא רצה שסיריוס צודק . רגשות הם דרך בטוחה ללב שבור , או גרוע מכך, הוא אינו רוצה להעניק את גורלו לאיש, ועוד הרבה פחות  למישהי שחשובה לו כל כך.  אבל שמרלין יעזור לו, הוא כל כך רוצה שהיא תרצה אותו בחזרה . 
וכמה ימים מאוחר יותר , הוא ממשיך לקוות.  הם נמצאים בספרייה - סיריוס ורון משחקים שחמט, הארי וג`יני יושבים יחד על הספה , ורמוס, מדבר עם ביל וטונקס, כאשר הרמיוני מתהלכת ומתעכבת בפתח, מפנה את דרכה למדפים.  הוא ממשיך בשיחה, ומידי פעם הוא שולח בה מבט כמו שהיא מגניבה מבטים לכיוונו , פניה נופלות במקצת בכל פעם שטונקס  מניחה יד על זרועו. ופתאום , ליבו של רמוס פועם בפראות בחזהו וקשה לו מאוד להתמקד בביל ובטונקס מפני שבמוחו עולים כיום הזכרונות המעטים שיצר עם הרמיוני.  הוא מהנהן בנימוס מידי פעם ועושה כמיטב יכולתו כדי להיראות מתעניין וכל הזמן הוא תוהה בליבו...האם סיריוס צדק?  האם היא תוכל באמת ?  
עיניו מחליקות להרמיוני כאילו מרצונם , מתמהמהות שם ולו לרגע ארוך יותר אך בהחלט מתאים. כשמבטיהם נפגשים, חום עובר ביניהם  והם בוהים זה בזו מבלי לשים לב בכלל , רמוס מנסה להילחם בחיוך המטפס על פניו אך לשווא וכשהוא מחייך אליה סוף סוף  היא עושה בדיוק את אותו הדבר.

הפרק הקודם