קסם זה חיים

אלבוס שכב על שכבת השלג העבה כשהוא קורא את הסיכומים בשינוי צורה של בת דודתו רוז. נדמה היה שהקור שבשלג לא חודר את הסוודר הדק שלבש. אחיו, ג'יימס היה נוהג להגיד שהשלג מונע ממוחו לעלות באש מרוב מאמץ אך אלבוס לא חשב כך, השלג פשוט היה כול כך... כול כך שלג.

מאז שהיה ילד קטן הוא אהב להשתובב בשלג, למעשה הקסם הראשון שביצע לא במכוון היה המטרת שלג על חדרו, לקחו ימים רבים עד שאימו הצליחה להפסיק את אותו כישוף לא מכוון.

"אל! הסיכומים שלי אצלך?!" שמע אלבוס את רוז צועקת לו בעודה מפלסת את דרכה אל אלבוס. "מה את רוצה רוז? המבחנים עוד פחות מחודש!" רוז הביטה באלבוס בעצבנות, "ואיך אני אמורה ללמוד אם הסיכומים שלי אצלך?!" אלבוס נתן לרוז את הסיכומים בעצב והביט כשנעלמה לתוך הטירה. "מי צריך את הסיכומים שלך בכלל!" מלמל אלבוס כדי להסתיר את הלחץ הרב שחש. בעקבות המצב הקיצוני ששרר בעולם הקוסמים מבחני הסיום של תלמידי השנה החמישית, השישית והשביעית הוקדמו כדי שיוכלו לגמור ללמוד זמנית ולעזור במאבק.

אלבוס רצה להיות הילאי, כמו אביו, לצוד את קוסמי האופל, אך בשביל זה הוא צריך לקבל ציונים מאוד טובים בכשפומטרי, ציונים שלא היה לו סיכוי לקבל בלי הסיכומים של רוז, טוב אולי סיכוי אחד.

"ג'יימס פוטר", אמר אלבוס אל המראה הסדוקה כול כך עד שאלבוס התפלא שהיא עוד לא נשברה אחרי שמונה שנים של שימוש. "מה קורה אל?" ענה לו תוך שניות אחיו.

ג'יימס כבר סיים את לימודיו בהוגוורטס ושימש לאלבוס מדריך לענייני הכשפומטרי, אם כי אף אחד לא יוכל להכחיש שבציוניו של ג'יימס שלטו ע' וט"מ.

"רוז החרימה לי את הסיכומים בשינוי צורה ואני אבוד. מה קורה אצלך?" שאל אלבוס בייאוש קל. "חם ומאובק, אני אומר לך הלוואי שהאנשים האלו ימצאו מקומות יותר היגייניים לפעולות הטרור שלהם!" ג'יימס עבד כבר קרוב לשנה במחלקת הצעירים של מחלקת ההילאים המתמחים, רוב הזמן התפקיד כלל שהייה במקומות מטונפים לצורך מעקב.

"אני כמעט מרחם עליך, אבל אני ממש צריך אותך עכשיו, יש סיכוי שאתה מכיר מישהו שמסכם בשינוי צורה?" שאל אלבוס את אחיו, לפעמים נדמה היה לאלבוס שמאז שאחיו סיים את לימודיו הקשר ביניהם רק התחזק. "ברצינות, אתה צוחק עלי? תשכפל את הסיכומים של רוז ותגמור את העסק".

"ג'יי, לא עשית שיעורי בית אני רואה. כול טירת הוגוורטס כושפה נגד כשפי העתקה, שיכפול, תקצור ועוד כמה, בקיצור הסיכומים של רוז נשארים אצלה", אמר אלבוס ופלט אנחת ייאוש. "אממ... תן לי לחשוב רגע. אני יודע! זוכר שביקרנו פעם יחד עם אבא במפעל למחשבים?"

"כן... אבל היינו בני שלוש- עשרה אולי", השיב אלבוס, לא מבין עדיין לאן אחיו חודר. "אז אתה זוכר שהם הראו שם את המכונה המשונה ההיא שמשכפלת דפים? כול מה שאתה צריך זו אחת כזאת", אמר ג'יימס וכביכול פתר את כול הבעיות של אחיו."כול הכבוד גאון! אבל להזכירך אין לי מכונה להעתקה בחדר, וגם אם הייתה לי היא הייתה שובקת חיים כאן בהוגוורטס", ילל אלבוס בפני אחיו. "אז אני לא יודע אל, תלמד בע"פ ותקווה לטוב. מקסימום תבקש מדודה הרמיוני שתעזור לך, אבל לא נראה לי שתגיע לזה, פרופסור מרלוט מסביר לרוב די טוב", אמר לו ג'יימס ואלבוס הנהן אליו בתודה, "טוב אל, אני חייב לזוז, נראה שהמשאלה שלי התגשמה והאנשים האלו גילו את משמעות המילה "היגיינה", להית'", אמר ג'יימס וניתק את השיחה.

אלבוס המשיך לשכב על השלג עוד שעה ארוכה, אם זה היה תלוי בו הוא היה נשאר שם לנצח אך התוכנית הזאת לא מצאה חן בעיניי קיבתו, משום כך אולץ אלבוס להיכנס לטירה לארוחת הערב.

הוא התיישב במקום הקבוע שלו בשולחן גריפינדור, בין שניים מחבריו לחדר, פרנק לונגבוטום וקולין מורגנלייט. "פוטר, הפעם אתה לא מבריז מהאימון, נכון?" שאל אותו מרוול מרטין מצידו האחר של השולחן. מרוול היה קפטן נבחרת הקווידיץ' של הוגוורטס, אך הסיבה העיקרית לכך הייתה שמרוול התנדב לתפקיד אחרי שכול האחרים שהוצע להם התפקיד הנחשק סירבו בעקבות הקדמת מבחני הסיום. "אל תדאג מרטין, אני אגיע", השיב אלבוס בחיוך קל, במהלך השנה הוא השתמט מכול כך הרבה אימונים עד שמרוול כבר לא סמך עליו שיגיע אליהם. למרות זאת היה ברור שאלבוס אוהב את אותם אימונים יותר משהיה ברור ש"אבדה קדברה" זה לא לחש דגדוג.

"אני מקווה בשבילך, אם לא תתאמן איתנו באופן סדיר סלית'רין "יכסחו" אותנו לגמרי!" אמר מרוול וחזר להתעמק בארוחת הערב שלנו. "כן..." מלמל אלבוס אבל לא הצליח להפסיק לחשוב על זה שאם אנשי "וִיטָה אֵסְט מַגִ'ייָה* " יצליחו להשתלט על הוגוורטס לא תהיה שום משמעות לניצחון באליפות הבתים בקווידיץ'.

* וִיטָה אֵסְט מַגִ'ייָה (Vita est Magia) בלטינית, חיים זה קסם.

***

הארי ישב על כיסא העור בעצבנות, "הארי, אני מבקש ממך, תקשיב לי, תברח לאמריקה. הילדים שלך כבר בוגרים, אתם תוכלו להסתדר, אל תסתבך בזה".

"קינגסלי, אתה מסרב להקשיב! אם הם יצליחו לשכנע את תלמידי הוגוורטס כול השאר לא משנה, מיליארדי אנשים ימותו! מה גם, כמו שאמרת, הילדים שלי כבר בוגרים דיים כדי להתנגד לי ולהישאר כאן, אתה יכול לדמיין את ג'יימס פורש מהיחידה ופשוט עובר לאמריקה הרחק מהסכנה? אל תהיה מטופש! אין לי ברירה גם אם הייתי רוצה לקחת אותה", סיים הארי בטון שקט שנראה מנוגד לכעס הרב שבער בו לפני שניות אחדות אך הרוגע לא נשאר הרבה זמן. "אתה יודע מה המשמעות של כול זה? אתה יודע מה יקרה אם ה-"ויטה אסט מג'ייה" ינצחו? כאוס! כאוס מוחלט! בלי מוגלגים לעולם לא נוכל להגיע להרמוניה, העולם יהיה במצוקה ובסופו של דבר ייהרס גם ככה! זה ממש לא הזמן לברוח!" קינגסלי הביט בהארי ארוכות ולאחר אמר, "אז לפחות תעשה את מה שביקשתי, תפעיל את הקשרים שלך בתוך הוגוורטס-"

"יש לך שם יותר קשרים ממני", הפטיר הארי אך לא עבר רגע וקינגסלי המשיך, "יש הבדל בין לקבל פקודה משר הקסמים לבין להתבקש לא לעבור צד מפיו של חבר. חוץ מזה אתה הילד שנשאר בחיים".

"אני לא ילד יותר", מלמל הארי ויצא ממשרדו של קינגסלי, נמאס לו כבר מהתדמית הזאת של "הילד שנשאר בחיים". הוא היה אדם בפני עצמו, הילאי טוב, אדם שעשה דברים בזכות עצמו, לא בזכות אמא שלו. זה לא שהארי לא היה אסיר טובה לאימו, הוא פשוט רצה שפעם אחת יראו שהוא לא ילד ושהוא מסוגל לעשות דברים ולא סתם להיות מפורסם.

***

בערב, אחרי הארוחה, אלבוס שכב במיטתו, הכילות היו מגופות והחלון שמעל ראשו היה פתוח לרווחה. אוויר קר עף על פניו וגרם לצמרמורת מעוררת לעבור בגבו. אלבוס הרים מעט את המזרן בקצהו הימיני ושלף ממנו דף:

גיליון ציוני בגרות

ציונים עוברים:                                                                                     ציונים נכשלים:

קס"מ- קוסם סטודנט מצטיין                                                                          ע'- עלוב

הל"מ- הצלחה למעלה מהמצופה                                                                    ז'- זוועה

ט"מ- טוב מספיק                                                                                        ק'- קדחת

אלבוס סוורוס פוטר קיבל:

אסטרונומיה- ט"מ

טיפול בחיות פלא- הל"מ

לחשים- קס"מ

התגוננות מפני כוחות האופל- קס"מ

כשפומטיקה- ט"מ

תורת הצמחים- הל"מ

תולדות הקסם- ע'

שיקויים- קס"מ

שינויי צורה- קס"מ

ציוניו של אלבוס נחשבו טובים לכול הדעות, הם היו טובים משל אביו, כך לפחות הוא טען, ורוב המקצועות ה"חשובים" לדעת אלבוס נתקבלו בציונים גבוהים, ולמרות זאת אלבוס מעולם לא היה מרוצה מהם. ואף על פי כן הם תמיד דרבנו את אלבוס להצליח יותר מהפעם הקודמת, למרות שהרבה השתנה מאז.

זה תמיד מילא אותו תסכול ואם זאת דרבן אותו. ובכול זאת כול פעם, לאחר שסיים לקרוא את אותם ציונים, היה נוהג אלבוס להפעיל את הרדיו שליד מיטתו שסבו חיבר אליו אוזניות ושמע שירים מוגלגים. איכשהו אותם שירים שלא היו קשורים כלל ניחמו אותו, אבל היום הם גם העציבו אותו והיה לו ברור למה.

Yesterday, all my troubles seemed so far away 
Now it look as though they're here to stay 
Oh, I believe in yesterday 
אלבוס אהב את השיר הזה במיוחד, בעבר הייתה זאת המנגינה והלהקה האהובה אך כשגדל הוא למד לאהוב את המילים עצמן, רוב הזמן הן פשוט ניחמו אותו, אבל לפעמים הם ממש נגעו לליבו.

Suddenly, I'm not half the man I used to be 
there's a shadow hanging over me 
oh, yesterday came suddenly 
המילים התעופפו לתוך אוזניו ואלבוס שאל את עצמו למה תמיד נראה שלהקות מוגלגיות כמו הביטלס טובות בהרבה מלהקות קסומות.

Why she had to go I don't know, she wouldn't say 
I said something wrong, now I long for yesterday 
אולי זה בגלל שלא צריך להיות קוסם כדי שמוזיקה תהיה קסומה, להפך, מוגלגים מעריכים יותר את הקסם הזה.

Yesterday, love was such an easy game to play 
now I need a place to hide away 
oh, I believe in yesterday 
בשלב הזה אלבוס רק נהנה מהמנגינה המלטפת, איכשהו נדמה היה לו שהמילים הן כמו שיר ערש וכול מילה הרגיעה אותו מעט, אבל ממש מעט.

Why she had to go I don't know, she wouldn't say 
I said something wrong, now I long for yesterday 
אלבוס הרגיש איך עיניו מתחילות להיעצם...

Yesterday, love was such an easy game to play 
now I need a place to hide away 
oh, I believe in yesterday, Mm

בבית האחרון אלבוס כבר ישן, שוכח לרגע מכול הצרות, הפחדים, האיומים ומאמין שמחר יהיה יום טוב יותר ושהוא לא יצטרך לחלום על אתמול...

***

הארי נכנס לביתו אשר בכיכר גרימולד 12 וצנח על הכורסא הקרובה אליו ביותר. הבית היה ריק, ג'יימס היה באיזה מארב, אלבוס ולילי בהוגוורטס וג'יני בוודאי מסובבת את כול העולם כדי להגן עליהם. להגן על המשפחה שלהם, כמו תמיד.

הארי קבר את ראשו בידיו ונתן לחצי דמעה להשתחרר. לא הייתה זו דמעה של עצב כי אם דמעה של תסכול אך השטיח העתיק ספג את כול הדמעות ללא הבדל, נאמן לעבודתו הותיקה. "סיריוס, מה אתה היית עושה?" שאל הארי. לאחרונה הוא מצא עצמו מבקש תשובה מסנדקו המנוח שוב ושוב, למרות שידע שלא יקבל תשובה. "הם הולכים לתת לכולם למות בשביל כמה טיפות של קסם, ו... אתה יודע, כול המוגלגים שהכרתי בחיי, הדודים שלי, דאדלי, המורה לחשבון שהייתה נותנת לי טופי והמורה לאנגלית שאף פעם לא נתנה שיעורים. כולם".

לפעמים נדמה היה להארי שסיריוס עונה לו, אך לא היום, היום הוא נכנס לחדר של בנו הצעיר וקבר את ראשו בכרית המיטה, נושם את ריח העבר...

כול החורף, מרגע שהברקים והרעמים הופיעו בשמים שני האחים הצעירים לבית פוטר חלקו את חדרו של אלבוס. הסיבה לכך הייתה לילי. לילי הקטנה פחדה מאותם רעמים וברקים שאלבוס העריץ וכול לילה הייתה נרדמת חבוקה בזרועות אחיה. אלבוס מצידו היה מביט כול הלילה בחלון, בברקים שחצו את השמים, בוילון שרעד קלות מהרעם הכביר.

מנהג זה הגיע לשיאו בשנת 2016, כג'יימס היה בעיצומה של שנתו הראשונה בהוגוורטס ולילי ואלבוס תמכו זה בזו בכול הדברים שג'יימס היה אמור לעשות.

הארי הרים מקצה המיטה בובת דובי עם סרט ורוד, הדובי היה אחד מאותם סימנים יחידים לימי התמימות, כול השאר כבר נעלם מזמן.

"הארי, אתה בבית?" צעקה ג'יני מהכניסה, "כן!" ענה לה הארי ומיהר ללכת אליה, "ג'יימס הודיע לי שהוא לא הולך להגיע היום הביתה", אמרה ג'יני בעודה מפזרת את שיערה הרטוב מהכובע. "אל מי הוא הולך הפעם?" שאל הארי ברטינה קלה. "סתם עוד מארב, המחלקה מפילה על הצעירים יותר מדי עבודה", התלוננה ג'יני, כרגיל, תוך שהיא תולה את מעילה על וו הכניסה."אז איך עבר עלייך היום?" שאל אותה הארי ורכן אליה לנשיקה קלה. "בסדר", אמרה ג'יני והניחה את תיקה הכבד מגבה, "מורגן חמור כרגיל. בּיוט סתם בירוקרט. וכמובן ג'יימס שעוד פעם מדלג על ארוחת ערב בתמורה כריך טונה ומארב בארון..." הארי הניד בראשו קלות בעוד ג'יני המשיכה בתחביבה להתלונן על אנשים אם כי הארי היה חייב להגיד שהיא לפחות אמרה את האמת בפרצוף ולא שיקרה בנוגע למחשבותיה על אנשים.

"דרך אגב, איך היה היום שלך?" שאלה ג'יני בהסח הדעת, "ה-"ויטה אסט מג'ייה" מפלגים את כולם ועוד מעט הכול יתמוטט".

"לאן המדינה הזאת מדרדרת..." מלמלה ג'יני ולאחר חיוך קטן עלה על שפתיה. "פעם כול מה שהיה צריך זה לחש אחד לפירוק נשק..." הארי חייך אליה בחזרה, "על תשכחי גם את כוחה של האהבה", אמר הארי ונשק לה שוב לשפתיה. "כן, גם קצת אהבה", הסכימה ג'יני וחייכה, פעם הדברים היו הרבה יותר פשוטים.

***

אלבוס הביט בקבר השיש הלבן, הקבר היה אחד הסימנים היחידים למלחמה שאירעה לפני למעלה מעשרים שנה. אלבוס תמיד הרגיש מחובר לאותו קבר, אפילו לפני שהוא ידע על הסיפור האפל שמסביבו.

הקבר היה של אותו אדם שעל שמו נקרא, אלבוס דמבלדור. רק בשנה שעברה אביו עזר אומץ לספר לו ולאחיו את האמת על המלחמה, למרות שבנקודה הזאת הם כבר ידעו את הרוב.

"היו שם הרבה אוכלי מוות באותו לילה, אך זה שגרם למותו היה דווקא בצד שלנו..."

אלבוס נקרא על שם שני האנשים הללו, אלבוס דמבלדור הגדול וסוורוס סנייפ, אשר הרג אותו. "לך בטח היה יותר קל..." מלמל לעצמו אלבוס כאשר הוא מביט מבט אחרון בקבר השיש.