בחלום הלילה- סונגפיק

השיר הוא שיר מקורי שלי, הוא די חופר אבל מתאים בול למה שרציתי להגיד בפאנפיק, אז קריאה מהנה:

בחלום הלילה,

כשכבו הכוכבים,

הירח מתעצל לו, לצאת מבין העננים.

ועיניי עודן פתוחות, מביטות אל על, אל על, מחכות ומצפות,

לשמש שתבקיע דרכה אל הרקיע ותאיר-

אני יודעת שזה חלום, אני יודעת את זה פשוט בגלל שאלו לא יכולים להיות החיים. לא יכול להיות שיש כול כך הרבה רע בלי טוב, אם אלו היו החיים הייתה כאן לפחות קרן אור ירח קטנה.

אני יודעת שזה חלום בגלל שאני יודעת שלא יכול להיות שהארי מת, כי הוא חייב להתקיים בדיוק כמו שהאדמה חייבת להתקיים והשמים חייבים להתקיים. אף אחד לא אמר מפורשות שהוא מת אבל אני יודעת שאין שום היגיון שהוא בחיים.

אבל בעצם, אני יודעת שזה לא חלום, אני יודעת שלאף אחד אין עוד כוח למצוא את האור אבל זה לא אומר שהוא לא קיים. אז במקום לשקוע בתוך האפלה אני נשארת כעת ערה ומחכה לשמש שתפציע בסופו של לילה ארוך זה.

בחלום הלילה,

כשכבו הכוכבים,

הירח מתעצל לו, לצאת מבין העננים.

ועיניי עודן פתוחות, מביטות אל על, אל על, מחכות ומצפות,

לשמש

שאינה מבקיעה דרכה, אל סבך הרקיע,

ואני עוד מצפה, שהיא כבר תגיע.

עוד פעם אני בחלום, חלום אפל ללא שום נקודת אור, שלאף אחד אין עוד כוח לנסות בו.

אבל אני מנסה, אני, נוויל ולונה עוד מנסים לשמור על התקווה, למרות שהיא חומקת מאצבעותינו כשם שניסנו להחזיק בידינו מים.

בעצם, אני יודעת שלילה הזה אין סוף, שאני פשוט אחכה שהשמש תגיע לשווא, כי הארי בודאי מת והוא לא יציל אותנו מוולדמורט או מאוכלי המוות שלו, אבל אני לא מפסיקה לחכות לו.

בחלום הלילה,

כשכבו הכוכבים,

הירח מתעצל לו, לצאת מבין העננים.

ועיניי עודן פתוחות, מביטות אל על, אל על, מחכות ומצפות,

לחמה שלא תגיע לעולם.

הפעם אני יודעת שזה לא חלום, אני יודעת שבאמת אפל כאן אבל אני לא מוכנה להיכנע לאפלה, "תחלמו שהתקווה תואבד לי! תחלמו! בחלום הלילה הפרוע ביותר שלכם אעמוד איתנה, כי אני לא הולכת לוותר!"

אני הולכת להמשיך לחכות ולצפות, להגן על התקווה למרות שאני יודעת שהם ינצחו כי הארי לא יגיע, אני לא תמימה, אבל אני גם לא הולכת להיכנע!

בחלום הלילה,

כשכבו הכוכבים,

הירח מתעצל לו, לצאת מבין העננים.

ועיניי עודן פתוחות חושבות לאן? לאן?

תרות אחר סימן ל-

שמש שתבקיע דרכה אל הרקיע ותאיר באור רך ב-

ושוב אני חולמת, ומיד מתעוררת, כי אין אור בתוך האפלה, אפילו לא צללים, ואני מחפשת היטב, תרה אחר קרן אור קלושה, כי כבר איבדתי תקווה.

אבל גם כשאני יודעת שאין סיכוי אני עדיין יושבת מול החלון ומחכה שהארי יחזור, למרות שכול גופי זועק לי ללכת לישון אך אני לא יכולה לוותר, פשוט לא יכולה.

וכך אני עוד מחכה להארי שיחזור למרות שאין שום סיכוי קל שבקלים שזה יקרה.

חלום הלילה, בו כבו הכוכבים,

וחשכה לה סוררת, מבין כול העבים,

ואני שם מחכה, עיניי עודן פתוחות,

לא יודעות אם להניח,

כי עפעפיים כבר רוצות, להיסגר אט- אט,

כי מחכות הן כבר ירח, והיא איננה כאן.

ועובר לו חודש נוסף, אני מחכה ומחכה אבל לשווא, כי אפילו אין לי קרן אור נסתרת, לונה נחטפה, אנחנו ירדנו למחתרת ואין עוד סיכוי לנצח.

עיניי כבר מתחילות להיעצם, אט- אט, נכנעות גם אם אני לא הפסקתי להיאבק, כי הארי לא יחזור, עברה כבר כמעט שנה, הוא לא יחזור לעולם.

ובחלום הלילה,

כשכבו הכוכבים,

הירח מתעצל לו, לצאת מבין העננים.

ועיניי עודן פתוחות, מביטות אל על, אל על, מחכות ומצפות,

לחמה שתפתיע,

אותי, באמצע הרקיע.

ותמיד אני נרדמת, מחכה ומהרהרת,

מתעוררת לבסוף, ומגלה ש-

אך אז אני מרגישה את המטבע בוער בכיסי, זה עוד לא נגמר, הארי חי, אני רק צריכה ללכת להוגוורטס ולחזות בכך, לראות את קרן האור הגדולה שלי שתפתיע אותי לפתע, כך סתם, באמצע ים הייאוש.

אך אני מותשת ולא מסוגלת ללכת, אך אני מגיעה בכול מקרה, עושה את הבלתי אפשרי, אך רגע לפני שאני מגיעה אני נרדמת וכשאני מתעוררת אני רואה כי-

בחלום הלילה,

כשכבו הכוכבים,

הירח מתעצל לו, לצאת מבין העננים.

ועיניי עודן פתוחות, מביטות אל על, אל על, מחכות ומצפות,

לשמש שתבקיע דרכה אל הרקיע ותאיר.

קרן האור שלי הגיעה, אך העננים אולי עוד יחניקו אותה, אך כעת עיניי פתוחות ומחכות אל האור שיגיע, שיגאל את העולם מהחשכה.

כי למרות שוולדמורט הגיע, ולמרות שרון והרמיוני נעלמו, ולמרות שהארי נמצא כעת עוד פעם בסכנה, אני עדיין מחכה לשמש שתשתחל בדרך לא דרך לתוך סבך האפלה וכשהיא תעשה זאת היא תאיר בכול כוחה ותיתן לי את היכולת ללכת לישון בשלווה בידיעה שהכול בסדר.

כי השמש תבקיע את דרכה אל הרקיע ותאיר.