חייה של אמברידג'

"אוקיי, אתם משוחררים. חכי שניה, דולורס, לשיעור הבא תוכלי להביא את בת דודתך, לורן? היא תוכל לקדם אותנו מאוד. הרי היא יודעת המון תרגילים שיוכלו לקדם אותנו." אמרה לילי, המדריכה לחוג ההתעמלות.
"טוב, בסדר." אמרה דולורס ג'יין אמברידג', תלתה את תיקה על הכתף, ויצאה מן האולם.
"שלום לך, דולורס." אמרה ג'יין אמבריג' בחביבות, כשדולורס הגיעה לביתה.
"לשיעור הבא," אמרה דולורס, " לורן צריכה לבוא לשיעור ההתעמלות, אמא, ככה המדר-" אבל ינשוף חום בגודל בינוני נכנס דרך החלון וקטע את דבריה.
דולורס לקחה את המכתב שהיה קשור סביב רגלה של הלילית, וקראה אותו. חיוך רחב התפשט על פניה, והיא העבירה את המכתב לאימה.
"הוא מתוקונת," חיבקה ג'יין את דולורס, "ידעתי! ידעתי שתתקבלי להוגוורטס. אולם אני מעולם לא הייתי שם, אבל אני בטוחה שתהני. כשאביך ישמע, הוא יהיה כה גאה ומאושר!"
"אמא," פנתה דולורס לאימה, "מתי נלך לקנות את הציוד בסמטת דיאגון?"
"אני חושבת שכבר מחר, הרי הציוד לבית ספרך החדש קודם לכל!" ענתה האם, וקולה רעד מעט מהתרגשות.
לאחר מספר דקות, נשמעה דפיקה בדלת.
"אבא!" קראה דולורס כאשר אביה נכנס. "נחש מה? היום קיבלתי את המכתב. אני בהוגוורטס!"
האב חייך, כשהאם הוסיפה: "ידעתי, ידעתי שהיא תלך בעקבותיך! רק חבל שאני לא חוויתי בית ספר מהנה כל כך כמו הוגוורטס."
"אני אשלח לך המון תמונות!" הבטיחה דולורס, נרגשת גם היא, ואף יותר מכל שאר בני משפחתה.
"מה קרה?" נשמע קול ישנוני. רונית הרגע הקיצה משנתה, לשמע הצעקות וההתרגשות.
"שלום רונית! נחשי מה? התקבלתי להוגוורטס!" ניסתה דולורס להלהיב את אחותה הקטנה.
"להוגוורטס?" נבהלה רונית. דולורס פלטה "אופס" קטן. היא שכחה לרגע, כי לרונית, אחותה הקטנה, יש טראומה מקסמים.
"אולי תספרי לנו למה יש לך טראומה מקסמים?" שאלה דולורס בשקט בשקט.
רונית נראתה מפוחדת. "נו, טוב, אספר לכם..."