ארבע סוגים שונים

~פרק 1: הקדמה חלק א~

ו

יתור זכויות לרולינג ולסטפני מאיר. אני לא מתכוונת להרוויח כסף מהפיק. ותודה לבטא שלי - בילטריקס בלק! :)

הערות לפני הפאנפיק:

*בני גריפנדור יכולים להזיז דברים על העניים שלהם - כמו שבני סלת'רין יכולים לדבר לחששנית.

*כשויליות מתעצבנות אז הן יורות כדורי אש מהידיים שלהן והעניים שלהן הופכות להיות שחורות (גם הלבן של העניים) והן לא הפכות למכוערות.

*ויליות יכולות להפוך לחדי קרן ולעוף-חול, ולרות סילוני מים וכדורי אש מתי שהן רוצות.

*לויליות יש שפה שרק הן מבינות.

*בנים יכולים להיות ויליות.

*יש צמיד שקוראים לו 'צמיד גריפנדור' שהוא עובר בירושה בגיל 11 שיש עליו לחש שרק מי שעונד את הצמיד יכול להוריד אותו ואי אפשר לשרוף אותו ולחש 'אימפיריוס' לא עובד עליהם.

*יש מעבר ישר מבית גריפנדור להוגוורטס אבל רק מי שיודע את הקוד יכול להיכנס.

~הפאנפיק~

הסיפור שלנו מתחיל בילדה אחת שקוראים לה אמה גריפנדור.

אמה נולדה בשנות השבעים, היא הבת של איימי ולואי גריפנדור שני שחקני קווידיץ' מפורסמים ומצליחים אך בעקבות המלחמה הם הפכו להילאים.

לואי הוא בן גריפנדור ואיימי היא צאצא של הבן השני של האחים פברל ולכן יש לה את אבן האוב.

לואי ואמה הם ויליות ולכן גם אמה, החבר הכי טוב של לואי הוא דמבלדור ולכן דמבלדור הוא הסנדק של אמה.

לאמה יש שיער שחור ארוך וחלק מאוד שמגיע לה עד המותניים מאז שהיא היתה בת חמש ואמה רזה מאוד כיאה לכל הויליות.

כשאמה היתה בת שבע וולדמורט הגיע לביתם, ולואי זיהה את וולדמורט אז הוא קרא לאיימי ואמר לה שוולדמורט מגיע אז הוא נתן לאמה את הצמיד של בני גריפנדור ירד על הברך כדי להיות בגובה שלה ואמר לה "בתי, אני אוהב אותך הכי בעולם אף פעם אל תשכחי את זה!, קחי את הצמיד ושימי אותו על ידך, אל תתני לאף אחד את הצמיד ואל תורידי אותו בשום אופן! זכרי אותי בתי! אני אוהב אותך!" אמה התחילה לבכות, היא הבינה שזו כנראה הפעם האחרונה שהיא תראה את אביה. "גם אני אוהבת אותך אבא, אל תשכח את זה גם למעלה! אני ישמור על הצמיד מכל משמר- כאילו הוא אתה!" אמה אמרה בזמן שהיא בכתה, "בואי בתי, כנסי לארון הזה" אמרה איימי והצביעה על הארון בזמן שהיא כרעה ברך אך אמה, "אל תצצי ותראי מה יקרה כאן! אני אוהבת אותך בתי עד השמיים! את החיים שלי ובגללך אני חיה! באבן שאני יתן לך תשתמשי כשתרצי לדבר איתנו כשאנחנו נהיה למעלה השמיים" אמרה אמה והתחילה גם היא כמו אמה לבכות, היא לא יכולה עוד להחזיק את הדמעות בפנים כמו לואי שהוא רצה להיות חזק ליד אמה, "איימי הוא מגיע! תכניסי את אמה לארון!" אמר לואי לאיימי, "אנחנו אוהבים אותך יותר מכל דבר אחר בעולם! תזכרי את זה בתי! כנסי לארון" אמרה איימי לאמה והכניסה את אמה לארון בדיוק בזמן שוולדמורט הגיע. "לואי, אמה, מה שלומכם?" אמר וולדמורט,"מה אתה רוצה זבל?"השיבה לו איימי "אוקי, ישר ולעניין!, אני רוצה את אבן האוב ואת צמיד גריפנדור. עכשיו נלך בדרך הקלה - תביאו לי אותם ואני לא יהרוג אותכם או שנלך בדרך הקשה – אני יהרוג אותכם ואז הדרך תהיה פנויה ללא בעיות ואני יקח ממכם את הדברים. מה אתם מחליטים?" אמר וולדמורט, אבל לואי השיב לו "הדברים לא הצלינו ואנחנו בחיים לא היינו מביאים לך אותם גם אם הם היו אצלינו!" "מה זאת אומרת?"שאל וולדמורט "זה לא יתכן! אתם משקרים! ולכן אתם תקבלו עונש על כך ששיקרתם ללורד וולדמורט! קרשיו!" צעק וולדמורט לכיוון איימי, לואי ראה כיאלו בהילוך איטי- איך וולדמורט צועק ואז מטיל קרשיו על איימי, אז הוא כבעלה של איימי וכאהובה של איימי מאז שהוא פגש אותה קפץ אלייה וחסם בגופו את הקללה וכתוצאה מזה הקללה פגעה בו והוא נפל ופרכס על הקרקע. "לא!! לא!! לואי!! תפסיק!! תפסיק עכשיו!! הוא ימות אם אתה תמשיך ככה!!" צעקה איימי בזמן שוולדמורט צחק וזה רק חיזק את הבכי שלה שעדיין לא הפסיק מאז שהיא נפרדה לשלום מאמה, "תפסיק!! תענה אותי במקומו!! כך זה היה אמור להיות!!" התשובה של איימי חיזקה עוד יותר את הצחוק הקר של וולדמורט "אם את כל-כך רוצה את לא צריכה לצעוק.." אמר וולדמורט ושלח עבור איימי קרשיו. כעבור חצי שעה שוולדמורט שואל אותם בזמן שהם מעונים איפה הצמיד והאבן והם לא עונים הוא הרג אותם בקללת "אברה קדברה" והלך משם, אבל הוא לא ידע שאמה לא הקשיבה להוריה, והיא ראתה דרך החריץ את מה שוולדמורט עשה להוריה, בעקבות זאת אמה התעלפה – זה היה קשה מנשוא לראות כך את הוריה והיא התעלפה, הראש שלה פגעה במשהו קשה וכל זכרונה נשכח בזמן שהיא מעולפת.

דמבלדור הגיע לביתם אחרי חצי שעה מכיוון הם קבעו להיפגש ולדבר – על מסדר עוף-החול ועל וולדמורט, אבל כשהוא הגיע הוא ראה את איימי ולואי שוכבים על הרצפה מחוסרי חיים, אחרי השוק שהוא קיבל, הוא בכה הרבה עד שלא נשארו לו דמעות בעניים, והוא הלך לחפש את אמה, כשהוא מצא אותה עבר שעה מאז שוולדמורט הרג את הוריה. דמבלדור לקח את אמה ונשבע להגן עליה – לכן הוא הלך לבית משפחת אוונס כיוון שהוא ידע שביתם – ליליאן אוונס – תגיע להוגוורטס ואז אמה תוכל לבוא איתם לתחנת קינג קרוס, הוא גם ראה שראשה פגע בתמונה על-יד המוח אז הוא ידע שאין סיכוי שהיא זוכרת משהו מהעבר שלה – אף-אחד יכול לזכור את כל חייו אחרי שהוא פוגע חזק בראש ליד המוח. דמבלדור כתב מכתב שבו היה כתוב איך קוראים לאמה ומה התאריך לידה שלה, והלך לבית אוונס.

זו היתה שעה שמונה וחצי בערב, משפחת אוונס בדיוק התחילה לאכול ארוחת ערב, פתאום נשמע פעמון הבית מצלצל, ומר אוונס הלך לבדוק מי זה יכול להיות כי כל המשפחה בבית. כשמר אוונס פתח את דלת ביתו הוא ראה איש גבוה עם זקן ארוך ולבן, עם עניים כחולות וצלולות, ולבוש מוזר כמו גלימה ארוכה, וידיים חזקות – זאת היה אפשר להבין מכיוון שהאיש המוזר החזיק ילדה קטנה לכל היותר בת שבע או שמונה. גברת אוונס שלא הבינה מה לוקח לבעלה כל-כך הרבה זמן לחזור לארוחה, קראה לבנותיה- ליליאן ופטוניה- לבוא איתה לבדוק מה קורה לאביהן, ושלושתן הלכו לדלת. כשבגיעו מצאו לראות שזה מראה מוזר ביותר – מול מר אוונס עמד איש מוזר שהחזיק ילדה יפיפייה עם שיער שחור חלק מאוד וארוך ישנה או מעולפת על ידיו של האיש המוזר שגם החזיק מכתב. "אפשר להיכנס? אני ממש ממהר?" ובלי לחכות להזמנה נכנס דמבלדור לביתם של משפחת אוונס. "סליחה, מי אתה?" שאל מר אוונס "אני יודע שאני לא מנומס אבל אני האמת ממהר.. הילדה שאני מחזיק הרגע איבדה את זכרונה והיא לא זוכרת כלום על עברה, הוריה נרצחו לפני כל היותר שעה,ואני זקוק להגיע לביתם בחזרה. לילדה אין עוד משפחה ואני מבקש ממכם לאמץ אותה, קוראים לה אמה והיא נולדה בתאריך ה- עשרים ושש לאוקטובר אלף תשעה מאות חמישים ושבע." אמר דמבלדוד בעניים מתחננות "זה שבוע לפני היום הולדת שלי, הילדה נשמעת מאוד מסכנה בבקשה תאמצו אותה! אני רוצה אחות תאומה!" אמרה ליליאן להוריה "אני לא יודעת..." אמרה גברת אוונס "אמילי, הילדה נשמעת באמת מסכנה, לא נראה לי שלפני שנתנו לה הזדמנות נשלח אותה לבית יתומים." אמר מר אוונס- גם הוא נשבע ליופי של אמה, "טוב, נכון, אתם צודקים. אנחנו ניקח אותה לחסותנו" אמרה גברת אוונס שראתה עוד פעם את אמה וגם היא נשבתה לקסמיה של אמה. "תודה רבה!! איפה להניח אותה? שאל דמבלדור, ומר אוונס ענה לו "יש לנו חדר אורחים, אפשר לשים אותה שם, יש שם מיטה, עד שנכיר אותה ונדע מה היא רוצה נשאיר אותה שם." כשראה מר אוונס שדמבלדור מתכוון לקחת אותה אז הוא אמר לו שהוא מאחר אז שיתן לו אותה והוא כבר ישים אותה בחדר, דמבלדור הודה לו והלך מהמקום.

דמבלדור הגיע לבית גריפנדור עוד פעם, הוא שלח הורעה למשרד הקסמים, להילאים, ולמשרד עוף-החול והודיע למשרד הקסמים ולהילאים שם שלואי ואיימי גריפנדור שוכבים מתים בביתם, ולמשרד עוף-החול הוא הודיע שעוד שעה יפגשו אותו בבית הפוטרים, אחרי שהוא שאל אותם אם אפשר לקיים אספה דחופה בביתם. כשעברה שעה דמבלדור הודיע להילאים שהוא צריך ללכת והתעתק לבית הפוטרים. כשדמבלדור הגיע לבית הפוטרים הוא ראה שכולם הגיעו, הוא סיפר להם את מה שקרה הערב – מאז שהוא הלך לאחוזת גריפנדור עד שהוא הגיע לשם, כשהוא סיים לספר כוךם היו מזועזעים שזה קרה – משפחת גריפנדור מתה והיו צריכים לשלוח את הילדה לבית מוגלים, הוא שיחרר את כולם כשהוא סיים והודע לפוטרים שהם הסכימו לערוך בביתם את האספה.

כשדמבלדור הגיע למשרדו בהוגוורסט הוא חשב ששום דבר נורא יותר יכול לקרות, כמה שהוא טעה... הוא חשב שברגע שאמה תזכר הכל יהיה יותר טוב – אם הוא רק ידע איך היא תזכר...