אליסון, מתי תתבגרי?

"הארי! הארי!" אליסון רצה אל חברה הטוב ביותר, פתק קטן מתנופף בידה המורמת.

הוא הסתובב אליה, מבט שואל על פניו.

"הצלחתי! השגתי אישור!"

"איזה אישור?" הוא שאל בתימהון.

"אישור מאמברידג', להקים מחדש את קבוצת הקווידיץ'!"

אושר התפשט על פניו.

"אבל איך? אף אחד לא...." עיניו נפערו בתדהמה.

"בבקשה תגידי לי שלא..."

סומק החל מטפס במעלה לחייה החיוורות של אליסון.

"הארי, לא יקרה כלום!"

"אליסון, את חייבת להפסיק להשתמש בזה, במיוחד השנה! משרד הקסמים גם ככה שונא את אבא שלך, את יודעת איזה צרות יעשו לו אם הם יגלו שהבת שלו מאיימת על המורים בפיטורים?!"

"אני לא איימתי עליה בפיטורים! בסך הכל אמרתי שהמנהל לא יהיה מרוצה אם לא יהיה קווידיץ'"

הארי נאנח, מביט בעיניה המוצפות אשמה של אליסון ועוטף אותה בחיבוק גדול.

"אני שמח שהצלחת להשיג את האישור" הוא אומר בקול רך "הקווידיץ' חשוב לי בדיוק כמו שהוא חשוב לך, אבל בפעם הבאה," הוא נאנח שוב, יודע שלמילותיו לא תהיה כל השפעה על אליסון העקשנית. "בבקשה אל תסתבכי עם משרד הקסמים..."

אליסון ישבה על שפת האגם, המקום האהוב עליה. מכאן ניתן היה לראות הכל, את השמיים הכחולים, את השדות המקיפים את הוגוורטס, את המים הרכים אשר תמיד נדמו בעיניה כמצופים בשכבת זכוכית דקה.

היא אהבה את הוגוורטס, זה המקום בו גדלה תמיד, מאז שהיא זוכרת את עצמה. היה לה שם הכל, אוכל טוב, חיות, צמחים, מורים שלימדו אותה כבר מגיל קטן, תצפית טובה על כל המתבגרים מהחדר הקטן והיפה שנבנה במיוחד בשבילה... אבל אם היה משהו שהיה חסר לה זו דמות אם, מישהי שתתן לה כתף ועצות טובות כשקשה לה.... היא שמעה כמובן מאות סיפורים על אמה, על כמה יפה הייתה, כמה אמיצה, איך תמיד הייתה אישה כל כך חמה ואוהבת...

דמעה קטנה ומלוחה זלגה על לחייה והיא מיהרה למחות אותה כשהארי התיישב לצידה.

"רוצה לדבר על זה?" הוא שאל, יודע מראש שלא יזכה לתשובה.

אליסון הנידה בראשה לשלילה, מתכווצת לנוכח משב רוח קר שעטף אותם.

הארי כרך את ידו סביב כתפה. גם אם הוא לא יודע מה קרה, הוא יכול להיות כאן בשבילה.

הם ישבו כך, בשתיקה, במשך שעה ארוכה עד ששעת כיבוי האורות הגיעה.

אליסון טיפסה בשקט אל מגורי הבנות, החליפה את בגדיה לכותונת לבנה ונכנסה למיטה, עדיין מוצפת מחשבות על אמה.

למחרת בבוקר כל תלמידי גריפינדור התכווצו בקושי סביב מודעה שהודיעה על יציאה להוגסמיד למחרת.

הם נכנסו לשיעור התגוננות מפני כוחות האופל, מתיישבים ואפילו לא טורחים לנסות להוציא שרביטים.

באמצע השיעור, בעודה רוכנת מעל הקלף שלה ומעתיקה בפעם השלישית את הקטע הכתוב על הלוח, קיבלה אליסון פתק:

אליסון.

רוצה לצאת איתי להוגסמיד מחר?

רון.

אליסון חייכה לעצמה ומיהרה לכתוב על גב הפתק תשובה חיובית.

למחרת, בין המון התלמידים הנרגש, פילסה אליסון את דרכה לעבר רון שעמד במקום בו קבעו להיפגש ונראה לחוץ ביותר.

היא נשמה נשימה עמוקה וניגשה אליו, ממלמלת "היי" ביישני וחלוש.

הם התיישבו בפונדק "שלושת המטאטאים" ושתו בירצפת, אף אחד מהם לא היה ממש מנוסה בהיכרות רומנטית עם בני המין השני לכן הם פשוט ישבו ושתקו.

"אז... רון" אליסון פלטה צחקוק עצבני.

"מה?" הוא נראה נלהב לשבור את השתיקה המביכה.

"אממ..." אליסון הסתכלה סביב וחיפשה משהו לדבר עליו, "אתה אוהב חתולים?"

רון הרים גבה. "אממ... אני מעדיף כלבים..."

רון ואליסון פסעו יחד בשלג. אחרי שאליסון שברה את השתיקה, השיחה ביניהם זרמה והם למדו להכיר אחד את השניה. הם נכנסו חזרה להוגוורטס והלכו למגדל גריפינדור. השעה הייתה מאוחרת ואליסון פנתה לעלות למגורי הבנות.

"אליסון חכי!" הזדעק רון והסמיק עמוקות כשהיא הסתובבה.

"אממ... אני.... רק רציתי לומר ש... אממ... מאוד נהניתי היום..."  לחייו האדימו אף יותר.

"גם אני." אליסון חייכה. "אני אשמח אם נעשה את זה שוב."

רון הנהן בהתלהבות ואחר התקרב באיטיות אל אליסון ועצם את עיניו. אליסון נרתעה קלות והוא הזדקף והסמיק עוד יותר.

"לילה טוב" הוא אמר בנוקשות וליבה של אליסון התכווץ למשמע הנימה הנעלבת בקולו.

"רון!" היא קראה.

רון הסתובב ובלי לתת לו הזדמנות להתנגד נצמדה אליו אליסון והם התנשקו נשיקה ארוכה ומלאת תשוקה.

הם התנתקו בחוסר רצון, מלמלו "לילה טוב" חפוז ופנו כל אחד למיטתו, מוצפים מחשבות.

"היי הארי, מה קורה? לא ראיתי אותך אתמול בערב..." אליסון התיישבה לצידו של הארי בארוחת הבוקר ביום שלמחרת.

הארי קם בשתיקה ועבר לשבת ליד דין ושיימוס.

אליסון הרימה גבה והבטיחה לעצמה לברר מה קרה לו.

במשך כל היום התחמק הארי מאליסון והיא מצידה לא הצליחה להבין מה עשתה, עד שבאותו ערב היא ניגשה אליו.

"הארי, אפשר לדעת מה עשיתי?" לקולה התגנבה נימת כעס.

"לא" הוא אמר ועלה למעונות הבנים.

אליסון לא ויתרה ועלתה אחריו.

"הארי מה יש לך?!" היא כמעט צעקה.

הארי הרים את ראשו והביט בה. אליסון טבעה בעיניו הירוקות המלאות עצב.

"הארי, מה קרה?" היא שאלה בעדינות.

הוא הניד בראשו ונכנס למיטתו, מסיט את הכילות.

אליסון הסתובבה בהתרסה וירדה חזרה לחדר המועדון.

'אין בעיה' היא חשבה לעצמה בעודה מתיישבת על אחת הכורסאות הקרובות לאח. 'שניים יכולים לשחק במשחק הזה'.

היא טמנה את פניה בספר עב כרס והחניקה בכי.

הפרק הקודם		הפרק הבא