השנה החמישית

השעה הייתה 9 בבוקר, היום הראשון לתחילת השנה החמישית בהוגוורטס,הרכבת יוצאת ב11. הארי התעורר שעה קודם לכן מצעקותיהם של דודיו .

"פטוניה! אני רעב!" הושמע כולו של הדוד ורנון, הוא היה בן אדם עם עצמות רחבות, לפחות כך רצה שיקראו לו.

"עוד מעט יקירי, האוכל מוכן, דאדלי קושקוש?!" שאלה פטוניה.

"אמרתי לך לא לקרוא לי קושקוש!" רטן דאדלי , הוא היה גדול מפטוניה פי שתיים.

"מה?" הוסיף בהבעת פני שאלה תמימים.

"תקרא לבן דודך, הארוחה מוכנה" אמרה בחוסר חשק וארחה להארי את הצלחת והסכומים.

הארי, שישב בחדרו שמע את המתרחש, הוא שמע את צעדיו הרועמים של בן דודו אשר ככל היותר התקרבו לחדרו, מתחת למדרגות.

דפיקות חזקות נקשו על דלתו של הארי,

"מה קרה?" שאל הארי באי חשק, מעיין בספרים.

"בוא לאכול ראש דלעת!" קרא דאדלי בגיחוך, צוחק מהמילה 'דלעת'.

הארי גילגל את עיניו הירוקות.

"למי קראת ראש דלעת?" מלמל הארי, הוא הוציא את שרביטו, דאדלי שתק, הוא ניהיה חיוור.

"אסור לך לעשות קסמים, שכחת?" שאל דאדלי בקול מלא ביטחון.

הארי עמד, הוא חיכה שדאדלי ישב, לאחר כמה דק' של מבטים אחד בשני דאדלי חזר לשולחן, הוא חיכה לאוכל.

הארי, סגר את דלת חדרו, ופסע באיטיות לכיוון המטבח, הוא התיישב, הארוחה שלו הייתה שונה ממשפחתו, הוא פלט נחירת בוז.

"מה אמרת?" שאל הדוד ורנון בעודו מכניס לפיו לחם עם צלעות חזיר.

"כלום, גם לנשום אסור פה?" שאל הארי, פטוניה וורנון הביטו בו בתהדמה, היה שקט.

לאחר 5 דק' של שקט צלצול הפעמון של הדלת הראשית צלצל, משפחת דארסלי לא ציפתה לאורח בשעה הזאת, מוקדם בבוקר, לפי דעתם.

"תרמנו כבר" קרא בזעם ופסע בצעדים כבדים לעבר הדלת, הוא הציץ בחור, הוא ראה נער ג'ינג'י מתבונן לעבר הרחוב, מתלהב מכל דבר, ורנון פתח את הדלת.

"לא שמעת? אמרתי שתרמנו!" קרא בזעם לנער, שהביט בו באי חשק.

"אני לא ... מה?" שאל רון, ורנון גילגל עיניים, "אז.. מי אתה?" שאל בחקירה.

"אני מחפש את הארי, שמי הוא רונאלד וויזלי" הוסיף.

"אז אתה הרון ששולח לו מכתבים, תפסיק להטריד אותו" קרא ורנון, הארי ששמע את קולו של רון קם מהשולחן במהירות, ורון שהיה בעל עצמות רחבות הסתיר את הארי המקל.

"רון" מלמל הארי, רון חייך לוורנון, משפחת וויזלי חיכתה בחוץ, עם המכונית שלהם, הם נופפו להארי, הוא החזיר להם ניפוף.

"באנו לקחת את הארי" קראה גברת וויזלי מהמכונית, ורנון הביט בהארי ובה במבט חמוץ, "חכו שניה" מלמל

"פטוניה!" קרא, כל הבית רעד מהצרחה.

פטוניה קמה במהירות, חייכה מעט, לעשות רושם טוב.

"הארי יגיע לרציף, אתם יכולים ללכת" אמרה בחיוך מאולץ, משפחת וויזלי הנידה את ראשם בשלילה.

הארי רץ לחדרו, לקח את חפציו וביד השניה, הפנויה היה את הכלוב של הדוויג, התנשמת שלו.

"נתראה בחופש הבא" מלמל הארי בגיחוך לדארסלים.

"אתה לא הולך לשום מקום ילד!" אמר ורנון וחסם את היציאה, "תזוז או ש.." מלמל הארי והוציא את שרביטו.

הם נבהלו , שלושתם זזו ונתנו להארי מעבר.

הארי התחבק עם רון, בעוד שהם מחובקים ג'יני פרד וג'ורג' יוצאים מהמכונית, כולם התחבקו, פרד וג'ורג' עזרו להארי להכניס את חפציו לתא המטען, לאחר שהצליחו להכניס הם נכנסו למכונית והחלו לנסוע על הכביש מחשש שהמוגלגים יגלו את המכונית המעופפת, עברה חצי שעה והם הגיעו ליער, ארתור, חשב שיהיה בסדר עכשיו לעוף עם המכונית, הוא לחץ על הכפתור, המכונית החלה להעלם, היא עלתה מעלה ומעלה, הם היו כבר בעננים, הם המשיכו לנסוע.

"אנחנו צריכים ללכת לסימטת דיאגון, לקנות כמה דברים לפני הנסיעה להוגוורטס" אמרה גברת וויזלי, מולי, בחיוך רחב להארי, בתקווה שיבין.

"סליחה אם אני מתחצף גברת וויזלי אבל.." מלמל הארי וסידר את משקפיו.

"אתה לעולם לא מתחצף" אמרה בחיוך ונגעה בידו, "מה יש לך להגיד?" שאלה בחיוך חייכני.

"אתם גם באים להוגוורטס?" שאל

"הם כן באים, דמבלדור רוצה לדבר איתם על משהו" הוסיף רון באי חשק, ובאי נעימות.

"מצטער אם אני קוטע אותכם, בדרך אנחנו אוספים את הרמיוני, אנחנו צריכים מקום, פרד ג'ורג' התואילו לעשות את הקסם המגדיל את המכונית?" שאל ארתור, פרד וג'ורג' הביטו אחד בשני בחיוך.

לאחר כמה שניות, המכונית התרחבה, הם נחתו.

הרמיוני חיכתה להם , הוריה של הרמיוני הביטו במכונית.

"הארי! רון!" קראה הרמיוני ורצה לחבקם, רון הסמיק.

הם עזרו לה להכניס את חפציה למכונית, פחות משניה כולם היו חזרה במכונית.

"שניסע?" שאל ארתור, כולם הנהנו.

לאחר חצי שעה של נסיעה באויר הם הגיעו לסימטת דיאגון, מולי ג'יני ארתור פרד וג'ורג' היו מקדימה, פרד וג'ורג' חשבו על סוכריות חדשות למכור לתלמידים.

'השעה הייתה  וחצי, עוד חצי שעה הרכבת עוזבת את הרציף לכיוון הוגוורטס' חשב הארי לעצמו.

"זה יהיה מוזר שאנחנו לא נוסעים עם החברים ברכבת נכון?" שאל רון, כולם הנהנו.

לאחר חצי שעה של סיבובי קניות הם נכנסו למכונית, חגרו חגורה ליתר ביטחון והמשיכו לנסוע.

הם נסעו לכיוון הוגוורטס.

"הארי, תראה, הרכבת!" קראה ג'יני בחיוך, כולם הביטו למטה.

לאחר כמה רגעים גילו ראש בלונדיני מציץ מעלה, "פוטר וויזלי" מלמל מאלפוי, הוא ראה את הרמיוני, חייך לעצמו.

"מאלפוי" מלמלו וויזלי ופוטר בנחירת בוז איומה, הרמיוני צחקה, ג'יני צחקה.

לאחר 10 דק', הם הגיעו לתחומי הוגוורטס, הם לקחו את מזוודותם, שמו אותם עם המזוודות האחרים, הטקס, המיון, הארוחה עדיין לא התחילו, כולם התחבקו עם כולם, המורים נכנסו, הארי רון הרמיוני ג'יני פרד וג'ורג' התיישבו בשולחן גריפינדור, מעלים חוויות מהחופש.

"הארי , הרמיוני ג'יני רון!" קרא נער, הם הסתובבו, זה היה נוויל לונגבוטום.

"נוויל!" קראו ארבעתם, הם חיבקו אותו, נוויל התבייש.

"איך היה החופש?" שאל והתיישב לצד הארי, "מהנה" אמר הארי בנחירת בוז וגלגל את עיניים.

"הייתי עם סבתא שלי, נסענו לקיבוץ, לא ידעתי מה זה, אבל זאת חוויה." מלמל נוויל, כולם הקשיבו לו, אף פעם לא שמעו את המילה 'קיבוץ'

"שמחים שנהנת" קראה הרמיוני, מביטה בתלמידים הנכנסים לאולם, חיפשה בעיניה את מאלפוי.

"את מי את מחפשת?" שאל רון בחשד, "אף אחד" מלמלה במבוכה.

לאחר שהייתה המולה, ורעש מבחינת התלמידים, אלבוס דמבלדור נקש על שולחן המורים, הוא נעמד, כולם השתתקו.

"אני שמח שאתם נרגשים ומוכנים לקראת השנה החדשה בטירת הוגוורטס, השנה הולכת להיות לא קלה לתלמידים בשנה החמישית שישית ושביעית" דמבלדור פתח את המשפט כך

"אני מאמין שאתם תצליחו ותגיעו לאופקים רחבים, השנה הולכת להיות שונה, תלמדו מקצועות חדשים ומעניינים, תלמידים חדשים" אמר בחיוך והביט בחבורת הילדים מהשנה הראשונה העומדת בפתח האולם, מחכה לרשות להיכנס, התלמידים הסיבו את מבטם, הם ראו את ניצוץ ההתרגשות בעיניי התלמידים החדשים, הם חייכו.

הנאום משך כמה דק', התלמידים הקשיבו בעיון לדבריו.

"אז סיימנו, הבה נכניס את התלמידים החדשים בהוגוורטס" קרא דמבלדור בחיוך, למחיאות כפיים סוערות ושריקות, מינרווה מקוגונגל ליוותה את שיירת את התלמידים, הנרגשים, החוששים לקראת תחילת השנה, בית ספר חדש, לקוסמים ולקוסמות.

מינרווה נעצרה לצד דמבלדור, הוא לחש לה משהו , היא הנהנה.

"תלמידים, בואו אחריי" קראה במחיאות כפיים, היא נכנסה איתם לחדר, השתררה דממה.

"אני הולכת להסביר לכם מה יהיה עכשיו" אמרה בחיוך.

התלמידים הקשיבו למילותיה, המין התחיל.

התלמידים שהתמיינו התקבלו לביתם החדש בתשואות ומחיאות כפיים סוערות, ככל היותר המחיאות כפיים גברו.

לאחר המיון, התלמידים קמו, ההמנון של הוגוורטס החל, כולם שרו, המקהלה של בית הספר שרה.

"בתיאבון!" קרא דמבלדור, כולם התלחששו, הארי ג'יני רון הרמיוני היו מרוצים, מתחילת השנה, ג'יני התלהבה מכיוון שזו השנה הרביעית שלה, הארי רון והרמיוני התלהבו משנתם החמישית.

צלחות נפלו מהשמיים לעבר השולחנות, בהם מטעמים שונים ומגוונים, התלמידים העמיסו על הצלחת שלהם אוכל.

לאחר הארוחה, כולם עלו בחבורות לחדרי המועדון.

"מישהו יודע מה הסיסמא לחדר המועדון ?" שאל הארי, הייתה דממה.

		הפרק הבא