תאומות מתחלפות

אוף, אין פה אף תא פנוי, חשבה לעצמה באומללות אנה. בקצב הזה היא תצטרך להעביר את הנסיעה להוגוורטס במסדרון.

בדיוק כשכבר איבדה כל תקווה, היא שמעה קול של ילד מאחוריה.

"גם את לא מוצאת מקום לשבת בו?"

היא הסתובבה והביטה בילד מנומש בעל משקפיים עם זכוכית עבה, שהחזיק באחת מידיו ממחטה, שנראתה די ספוגה.

"כן..." אמרה אנה והשפילה את מבטה במבוכה.

"אוי, תראי, הנה תא פנוי! אנחנו יכולים לשבת בו!" קרא הילד בשמחה.

אנחנו? אוי לא, לא הייתה לה שום כוונה להתחבר לילד המוזר הזה.

"איזה יופי.." מלמלה אנה ונכנסה בלית ברירה לתא הרכבת הפנוי.

"שמי ארתור ג'יימס. ואת?" אמר והושיט את ידו ללחיצה.

"אנה מור" אמרה אנה במבוכה ולחצה את ידו, מקווה שזאת לא היד שאיתה קינח ארתור את אפו.

"לאיזה בית את מקווה להתקבל, אנה?" שאל ארתור בעודו מניח את מזוודתו לצידו והביט באנה בעניין.

"גריפינדור, כמובן!" אמרה אנה בגאווה.

"כל המשפחה שלי הייתה בגריפינדור" אמרה בנימה שחצנית.

"אהמ... גריפינדור. בית האמיצים, קלי הדעת, חמי המזג. זה בהחלט בית של אנשים טובים, אבל... אני הייתי מעדיף את רייבנקלו, לשם הוריי ואחיותיי הגדולות הלכו" אמר ארתור.

"לדעתי, בלי להישמע שחצנית כמובן, בית גריפינדור טוב בהרבה מבית רייבנקלו. רייבנקלו קוראים ספרים ולומדים כל היום, ואילו אנשי גריפינדור באמת עושים משהו מועיל. שמעת על הארי פוטר? או הרמיוני גריינג'ר? או רון וויזלי?"  אמרה אנה.

"כמובן ששמעתי עליהם!" אמר ארתור הנעלב.

"טוב, אז שלושתם היו בגריפינדור! והם אלו שהצילו את עולם הקוסמים!" אמרה אנה בכעס.

ארתור ג'יימס הגיב לדבריה של אנה בשתיקה זועפת. בעיקר בגלל שלא מצא שום דבר שיוכל לסתור את דבריה.

~

"אמא שלי מוגלגית, ואבא שלי קוסם. היא הייתה ממש בהלם כשבחתונה התחילו לרחף דברים כי האורחים של אבא לא השתלטו על עצמם" אמר ילד שמנמן בשם סיימון.

"אתה מתכוון שהוא לא סיפר לה שהוא קוסם עד החתונה?" שאלה ג'נה ופרצה בצחוק מופתע.

"כן! אני מתכוון, הוא פחד שהיא לא תתחתן איתו." אמר סיימון המסמיק.

"ואיך היא הגיבה?" שאל בסקרנות ילד בלונדיני בשם איאן.

"היא צעקה עליו הרבה, אבל בסופו של דבר היא סלחה לו. היא גם הייתה כבר בהיריון איתי, אז היא לא ממש יכלה לעזוב אותו." אמר סיימון וצחק.

"מה איתך, ג'נה? איך ההורים שלך?" שאל אריק.

ג'נה, שתמיד הייתה חברותית ומלאת שמחת חיים, מצאה את עצמה בקלות מוקפת בתא עם עוד שלושה ילדים חביבים להפליא.

סיימון, ילד שמנמן ומיוזע, איאן, ילד בלונדיני ויפה-תואר, ואריק, ילד גבוה בעל שיער חום ופוני שהסתיר את עיניו.שלושתם, כפי שסיפרו לה, חברים כבר שנים בזכות הוריהם. ג'נה שמחה לשמוע שכולם היו רוצים להתמיין לבית גריפינדור.

"אבא שלי טהור דם ואמא שלי כמעט מוגלגית.." חייכה ג'נה.

"מה זאת אומרת כמעט מוגלגלית?" שאל איאן.

"אבא שלה מוגל ואמא שלה בת מוגלגים. היא מכשפה, אהה, אני חושבת.." מלמלה ג'נה וחשה את לחייה מאדימות.

"מה זאת אומרת את חושבת?" שאל סיימון.

"אני לא ממש... מכירה אותה." אמרה ג'נה והשפילה את מבטה.

שלושת הבנים העבירו ביניהם מבטים מובכים.

"אני מצטער... לא ידעתי ש.." איאן הניח יד תומכת ומהססת על כתפה.

"מה?" שאלה אנה בבלבול.

"לא ידעתי שאמא שלך...נפטרה." אמר איאן.

"מה? לא, היא לא נפטרה! היא וההורים שלי התגרשו אחרי שנולדתי. היא עדיין בחיים! פשוט, אף פעם לא פגשתי אותה" אמרה ג'נה.

"אהההה" אמרו שלושת הבנים ואיאן מיהר להחזיר את ידו לחיקו, מסמיק.

"ולא היית רוצה לפגוש אותה? אני מתכוון, יש לי אחות בת שש עשרה. וכל פעם שהיא מתחרפנת, וזה קורה די הרבה, היא קוראת לאמא שלנו. נערות מתבגרות די צריכות את אמא שלהן לידן, לא?" אמר סיימון.

"טוב, אני מתכוונת... טוב לי גם עם אבא שלי...וחוץ מזה, אחותו של אבא גרה ממש בבית מולנו, והיא כמו אמא שלי לכל דבר" אמרה ג'נה.

"אבל זה לא בדיוק כמו אמא, לא?" אמר אריק.

"טוב, אולי כולכם תפסיקו עם השאלות האלו?!" אמר איאן בכעס, ובסתר ליבה הודתה לו ג'נה.

"אני חושבת שאלך לשירותים" אמרה ג'נה ומיהרה לצאת מהתא לעבר השירותים, רק כדי לא לסבול את המבוכה שהשתררה בו.

~

לאחר שיחתה הזועפת עם ארתור ג'יימס, שאר הנסיעה התרחשה בדממה.

לא שאנה הצטערה על כך. ארתור ג'יימס נראה לך ילד זועף ומתנשא למדי, והיא ממש לא רצתה אותו כידיד שלה. ובכל זאת, לא היה נעים להעביר את הנסיעה הראשונה שלה בחיים להוגוורטס (!) עם ילד מעצבן כל כך.

"אני הולכת לשירותים" הודיעה אנה ופנתה לצאת מהתא.

"מרתק" אמר ארתור ופיהק כדי להדגיש את דעתו בעניין.

"מה שתגיד..." מלמלה אנה והוסיפה לעצמה בליבה-  מה שתגיד, פוץ מטופש..

~

חדר השירותים היה ריק כשנכנסה אליו ג'נה. היא הלכה לעבר התא האמצעי, והושיטה את ידה כדי לפתוח את הדלת כש-

פח! הדלת נפתחה בעוצמה, פגעה באפה, וגרמה לה ליפול על ישבנה בנחיתה מכאיבה.

"סליחה!" היא שמעה קריאה דקה של ילדה בעודה מחזיקה בכאב את אפה.

"אאוץ!" קראה ג'נה, שהפגיעה באפה ממש לא תרמה למצב רוחה הלא מרומם.

"מצטערת!" קראה הילדה.

"הנה, תני לי יד" הושיטה לה הילדה את ידה. ג'נה תפסה את היד והתייצבה בדיוק מול הילדה.

הכעס המטושטש התחלף בן רגע להלם מוחלט. של שתי הילדות שעמדו אחת מול השנייה. ג'נה ואנה.

"את..." גימגמה ג'נה.

"ואת...את..." גימגמה אנה.

הן הביטו אחת בשנייה. או יותר נכון, הן הביטו בשכפול של עצמן.

ג'נה הביטה בילדה שמולה. היא הייתה בעלת עור חיוור, שיער אדמוני וחלק, עיניים חומות וגדולות, מעוטרות בריסים ארוכים, פניה מנומשות, שפתיה ורדרדות ועיניה נוצצות. וכמובן, היא נראתה כמו שכפול מדיוק של ג'נה עד לנמש האחרון בפניה.

אותה מחשבה בדיוק עברה גם בראשה של אנה.

"מי את?" אמרו שתי הבנות באותו הזמן.

"אני שאלתי קודם!" אמרו שתיהן שוב, בבהלה.

"אני ג'נה" התעשתה לבסוף ג'נה, מביטה המומה בילדה שמולה.

"ואני אנה" אמרה אנה, חושבת לעצמה שלולא השיער של ג'נה לא היה קצר יותר משלה, והבגדים שלהם היו זהים, אף אחד לא היה מצליח להבדיל לעולם בין שתי הבנות.

"בסדר!" אמרה ג'נה, מלאת כעס.

"בסדר גמור!" אמרה אנה, מלאת כעס.

שתי הבנות הביטו אחת בשנייה במבט בוחן, ואז כל אחת מיהרה לחזור לתא שלה, מתנשפת ומבוהלת.

~

"הכול בסדר?" שאל איאן בדאגה ברגע שג'נה חזרה לתא.

"ברור, הכול בסדר" שיקרה ג'נה במהירות.

"אהמ, האישה עם העגלה של הממתקים עברה פה... קניתי לך כמה עוגות דלעת, כי אמרת מקודם שאת אוהבת אותן.." אמר איאן המסמיק והעביר לג'נה את העוגות הכתומות.

"אוי, תודה, לא היית צריך... הנה, אני אחזיר לך את הכסף.."

"לא, לא צריך, באמת שלא, אין לי בעיה לקנות את זה בשבילך.." אמר איאן ופרצופו האדים.

"אווווווווווו!!" קראו סיימון ואריק כיאה לילדים בני אחת עשרה.

"תסתמו!" קרא איאן.

"מישהו מחבב את ג'נה...." אמר אריק והוא וסיימון פרצו בצחוק.

"תסתמו!" אמרה ג'נה שעדיין הייתה מבוהלת ומלאת זעם מהפגישה עם השכפול המדויק שלה.

"בסדר...רק אמרתי..." אמר אריק ובתגובה ספג חבטה בכתפו מאיאן.

ג'נה הביטה בחלון הרכבת וצפתה בנוף המתחלף, חושבת על ילדות שנראות בדיוק כמוה ומנסות לגנוב את זהותה.

~

"את נראית כאילו ראית הרגע רוח רפאים" הודיע ארתור ג'יימס כשחזרה אנה לתא שלה, עדיין מבולבלת מהפגישה המוזרה.

"לא, אני לא" אמרה אנה בזעם והתיישבה במקומה.

"אה, כן. את כן." אמרה ארתור בנימה מלאת התנשאות.

"לא, אני לא!" קראה אנה, מנסה להזכיר לעצמה להשתלט על עצמה ולא להוציא את כעסה על ארתור ג'יימס הבלתי נסבל.

"רק הצגתי את העובדות הקיימות בשטח" אמר ארתור, שהיה חובב ויכוחים. למען האמת, אחד מכישוריו הבולטים היה לעצבן אנשים.

"אני לא!! ותסתום את הפה שלך ארתור ג'יימס!" קראה אנה ופרצופה האדים כך שתאם לצבע של שיערה.

עכשיו ארתור ג'יימס נראה כאילו הוא ראה צבא שלם של רוחות רפאים. הוא לא הוציא מילה עד סוף הנסיעה, ובעייני אנה, זה דווקא היה שינוי מרענן.

ובכל זאת, היא הייתה מעדיפה את הדיבורים של ארתור ג'יימס מאשר את גונבת הזהויות הקטנה שלה. היא עוד תגלה מי זאת ג'נה הזאת.

חמש תגובות להמשך(:

הפרק הקודם		הפרק הבא