חוט החיים שבנול

חייו של אדם הם חוט שברגע שאלת הגורל מחליטה- נקטע באחת. אלת הגורל בוחנת כול חוט וחוט לפני שליפת המספריים הנוראות, האם החוט ארוך דיו כדי לספק את תפקידו, או שיש להאריך אותו קצת.

לפעמים חוט נקרע בשוגג, כמו מוות של תינוק בן יומו, החוט במקרים כאלו כול כך קטן עד שאובד בן ים החוטים. לעיתים חתיכת החוט לא מתנתקת מגדמה ונדבקת על חוט חייו של אדם אחר, האדם חיי את חייו כאילו אינו שם לב לצל המוות שדובק בו.

לכול חוט יש תפקיד, לעיתים הוא לוקח חלק בנול החיים הגדול בעצמו ולעיתים הוא רק מחזק את גבולותיו, שומר שכול החיים הנטווים יחד לא יפרמו אך לעולם לא ייקח בהם חלק בעצמו.

יש חוטים שאין להן תכלית, שמכערות את הבד הנטווה בנול אך לעולם לא ניתן להפרידם ממנו.

כול אדם נתקל בחייו בקשיים כאורכו של החוט, כול מכשול הוא אדם אחר, חוט אחר. האדם צריך לדעת שפעם עליו להתמודד עם המכשול ופעם לעקפו ואם איננו עושה כן נפגמת טוויתו בבד לעד.

אורך החוט אינו קובע את אורך חייו של האדם כי אם את תפקידו, ככול שתפקידו גדול יותר כך גם הוא. יש חוטים שארוכים יתר על המידה וקצותיהם עומדים רופפים על הבד בעוד חוט חדשה כבר המשיך את מלאכתם.

יש חוטים שנקשרו זה בזה, מסתובבים האחד על השני, אם יחתך האחד- גם השני. לעיתים אלת הגורל בוחנת את החוטים הללו בדקדוק, יודעת שהגיע זמנו של חוט אחד אך גורלו של האחר עוד לפניו. אז, ורק אז, מוציאה אלת הגורל סכין קטנה ובזהירות חותכת חוט אחד בלי לפגוע בשני.

אך כששני אנשים קשורים זה לזה גם מותו של אחד מהם לא ישבור את הקשר וכך גם עם חוטיהם, החוט ימשיך לגדול על החוט החתוך ולא ירפה ממנו לעולם, גם אם יילקח החוט בגסות מתוך ידיו של החוט הוא ישכח אותו, הוא ימשיך להסתובב סביב המקום בו היה חוט בעבר ולעולם לא יוכל להיטוות בצורה מושלמת בנול.

יש חוטים שצבעם אפרורי, שנעלמים בין ים הצבעים, אך יש גם חוטים בוהקים, אדומים, כחולים, ירוקים, כאלו שגם כשהחוט יחתך הוא לא ישכח לעולם בתוך ים האפור המקיף אותו.

יש חוטים בצבעי מלוכה, כסף וזהב, חוטים שנדיר לראות אותם נשזרים בנול, לרוב אותם חוטים נמצאים בים של חוטים אפורים, פשוט בגלל שאי אפשר להיות מלך על אצילים, שליט שולט על פשוטי עם, כך היה מאז ומתמיד.

יש חוטים גסים למראה, שנראה שחומר הגלם מהם נוצרו הודבקו זה לזה בזריזות, לעיתים בלי לעבד את חומר הגלם מספיק, חוטים כאלו נוטים ליפול מהנול, לטלטל את מסגרתו ולסכן את העולם.

יש חוטים דקים- דקים, חוטים שנעלמים מין העין ונוטים להיקרע. אך דווקא החוטים הללו מעולם לא גרמו נזק, יקרעו, ייעלמו, אין זה משנה, איש לא ישים לב לחסרונם.

יש חוטים שנוצרו בסדר מופתי, אנשים אוהבים לחשוב שהם כאלו אך על אדם אינטליגנטי הדבר ימית בושה. החוטים המסודרים בשלמות הם החוטים האפורים, חוטים שלעולם לא יגרמו לשינוי משמעותי, חוטים שכול תפקידם הוא להראות יפים אך דבר משמעותי באמת הם לעולם לא יעשו.

יש חוטים שאוחזים בקצה אחד של המסגרת ביד אחת ובקצהה השני בידם השנייה. חוטים אלו הם העקשנים ביותר, כול חוט שרוצה לחצות אותם יצטרך לעקוף אותם, לכאן או לכאן, אך לעולם לא יוכל לגרום להם לסגת לאחור. יש אנשים שינתנו הכול להיות כאלו ויש אנשים שיעדיפו לפעול ועמוד להם ככה, בין שני גבולות ולא לעשות דבר בעוד כולם עוקפים אותם בלי לגלות עניין.

יש חוטים שתפקידם לחנוק את עצמם, ללפות חזק כול כך את גבולות החיים עד שהם את עצמם. לעיתים הדבר מסב להם גאווה, לדעת שאילולא הם כול המסגרת הייתה קורסת והחיים היו מגיעים לקיצם. יש כאלו שמתאבלים על כך שייעודם הוא למות למען טובת הכלל, לא לזכות לחיות את חייהם שלהם פשוט כדי שאחרים יוכלו.

יש מיליוני חוטים, כול חוט נשזר בחוט אחר, חלק בצורה מושלמת, חלק פחות, אלת הגורל היא טווה מתחילה, למרות מיליון שנות הניסיון, היא לא תמיד יודעת האם לחתוך את החוט או לא, האם הוא מתאים לנול או לא, האם לחזק את גבולותיו או לא, האם להגן על כול חוט מכול משמר או להקריב כמה מהם למען טובת הכלל.

אף אחד לא יטען שהבד הענק שיוצר את החיים מושלם אך לעיתים יש כאלו שיחשבו שיש בו מעין סדר של בלגן ואלמלא אותו בלגן, מה הטעם בחיים?