הארי, מי?

"שניים מאלו..." הארי אמר למוכר המוגלגי, מצביע על חטיף מאחוריו. הוא מסר להארי את החבילות צ'יפס. הארי מסר לו את הכסף, חייך, פלט "תודה..." מהיר, ויצא מהחנות. הוא הכניס את החטיף לתיק הקטן שלו, שבזכות הרמיוני היה גדול יותר מבפנים.

אחרי כמה דקות של הליכה שקטה במורד הסמטה המוגלגית, הארי סגר את הג'קט שלבש, ושם את היידים שלו בכיסי הג'ינס. "זה נראה כאילו הולך לרדת גשם..." הוא מלמל לעצמו, גורר את המזוודה שלו, מביט בשמיים. טיפה נחתה לו על המשקפיים. הוא מיהר לנגב אותה בעזרת בד הז'קט, והוציא מטרייה מהתיק. "אני חייב למצוא מקום לישון בו..." הארי אמר, נכנס לבית מלון גדול עם הכיתוב "הוטל סוויט דרימס" בכתב צעקני עליו.

"שלום, אדוני, וברוכים הבאים להוט...הארי?" שאל קול מוכר מאחורי הדלפק, "זאת אני, צ'ו!" הארי הביט בעיניה, זאת באמת הייתה היא, רק... מבוגרת יותר מהפעם האחרונה שהוא ראה אותה.

"אני-? אני לא הארי... אהמ- א- אני סטיב."

הארי ניסה לשכוח מזה שהוא קוסם למשך שנה. הוא לא היה יכול לסבול את המבטים שנתנו בו ברחוב בזמן האחרון, בעיקר מאז המלחמה. לפחות לשנה שג'יני הייתה בהוגוורטס, הארי העדיף לשוטט ברחוב בלי שיעצרו אותו וישאלו אותו שאלות מציקות.

"הארי, אני יודעת שזה אתה, לא משנה כמה איפור תשים על הצלקת הזאת שלך." היא אמרה בחיוך,  משתמשת באגודל שלה כדי לנגב את המצח של הארי. האיפור הטשטש, וצלקת נראתה על מצחו. "יופי, גילית אותי..." הארי מלמל, מחייך חיוך קטן.

"מה אתה עושה כאן?" היא שאלה, מחייכת להארי חיוך גדול. "אני מנסה להתרחק מעולם הקסמים לשנה- לא כולל חגים, כמובן, כריסמס בעולם הקוסמים זה הדבר הכי שוווה בעולם- אני רוצה.. צריך קצת שקט." הארי אמר. הארי הביט סביב בזמן שצ'ו התעסקה עם כמה ניירות, "יפה פה."

"אני מקווה, כי אם לא, יפטרו אותי, ואז אני בחיים לא אוכל להתקבל לאוניברסיטה." היא חייכה, "גם אני החלטתי להתרחק קצת מעולם הקסמים קצת, אבל למטרות טיפה שונות." הארי הנהן בהבנה, וחזר להביט בצ'ו.

"אז בואו ניגש לעניינים." צ'ו אמרה, "אני מניחה שאתה רוצה חדר." "כמובן, אחרת למה הייתי פה?" הארי אמר, בחיוך.

לאחר שיחה עסקית שבטח לא תעניין אתכם, התחילו הארי וצ'ו לדבר.

"חדר מספר 394," היא אמרה, מושיטה את המפתח, "תגיד, זה נכון שרון והרמיוני יוצאים עכשיו?".

"נכון. והגיע הזמן, אם שואלים אותי..."

"ידעתי שהם יהיו ביחד מהשנה הרביעית שלי, שלישית שלך. זה היה די ברור..." היא אמרה, בחיוך, "ולך, האר-סטיב, לך יש חברה?" היא אמרה, משחקת בעיפרון שהיה לה ביד.

"כן, למען האמת, ג'יני וויזלי." הארי אמר, "היא עדיין בהוגוורטס אבל-"

"אה..." צ'ו אמרה, בקול מאוכזב טיפה, אבל הארי לא שם לב לזה.

"כן... אני אוהב אותה מאוד." הארי אמר בחולמניות, "היא יפהייפה. אני בא לבקר אותה כשהיא חוזרת הביתה בחופשים... חשבתי לקנות לה טבעת, ולהציא לה להתחתן איתי. אבל רק שהיא תסיים את הוגוורטס.  בינתיים אני אחביא את הטבעת." הארי חייך חיוך גדול, "אולי את תוכלי לעזור לי? יש לך חופשה בזמן הקרוב?" הארי שאל.

"כן, למען האמת, מחר יש לי יום חופשי..." היא מלמלה, מאוכזבת ומבולבלת. "מצוין! מחר את באה איתי לקנות טבעת לג'יני!" הארי אמר, בהתרגשות, ונישק אותה בלחי. "ביי!" הוא חייך, לוקח את המזוודה, והולך לכיוון החדר שלו. צ'ו נשארה קפואה, מחייכת.

הבוס של צ'ו, שראה את כל השיחה מהחלון של הדלת מאחורי צ'ו, נכנס לדלפק, "מי זה היה, גברת צ'אנג?" הוא שאל, מביט בגבו המתרחק במבט סורק. "חבר ישן... הארי." "הארי מי?" הוא שאל, מביט בחיוך של צ'ו.

		הפרק הבא