עבר, הווה, עתיד

לילי פוטר האמינה שיש סיפורים שאין להם התחלה. הסיפור שלה היה אחד מהם.

לילי ידעה שאפשר להתחיל לספר את הסיפור שלה מכול נקודה בזמן, לא בגלל שהסיפור שלה לקח חלק כול כך גדול בעולם כי אם בגלל שהוא נתמך על ידי כול כך הרבה סיפורים אחרים.

אפשר להתחיל לספר את סיפורה של לילי עכשיו, לקראת סוף שנתה החמישית.

אפשר להתחיל את הסיפור דווקא בתחילת שנה זו.

אפשר להתחיל לספר את הסיפור דווקא ביום הראשון ללימודים של לילי, בראשון לספטמבר לפני חמש שנים.

אפשר היה להתחיל את הסיפור שלה ביום הראשון ללימודים של אחד מאחיה הגדולים, ג'יימס ואלבוס.

אפשר היה להתחיל את הסיפור ממש ברגע לידתה או בכלל בלידת אחיה.

למעשה אפשר היה להתחיל את הסיפור עוד לפני שהיא הייתה אפשרות בכלל, כשאביה ניצח את הלורד האפל באופן סופי. אם לילי הייתה יודעת עוד יכול להיות שהייתה חושבת שאפשר היה להתחיל את סיפורה בכול שלב בחייו של אביה, משנתו הראשונה בהוגוורטס ועד לפעם הראשונה בה הביס את וולדמורט ושלח אותו לשלוש עשרה שנות נדודים.

אך בסופו של דבר לילי לא ידעה את כול הדברים האלו, כי אם לילי הייתה יודעת הכול היא הייתה מתחילה את הסיפור שלה דווקא ברגע בו נולד אותו לורד אפל, בערך חמישים שנה לפני שהוריה נולדו בכלל.

אבל למרות כול נקודות הציון הללו בזמן לילי פוטר מצאה עצמה מספרת את סיפורה לא מההווה, לא משנתה הראשונה, לא מלידתה, לא מניצחון אביה על אויבו הגדול. לילי פוטר סיפרה את סיפורה דרך העתיד, העתיד שיום אחד יהיה לה, או שלא.