.

אני עומדת בחצר מסתכלת על הבית, לא רואים עליו סימנים של קרב.

רואן עומדת לידי, כרגע אף אחת לא רוצה לדבר.

לפני חמש דקות נפרדנו סופית מרייבן, לסבתא ולגרדין קשה להתמודד.

"מה שלושה עשר הסודות מתכוונים לעשות?" אני שואלת את רואן, אני חושבת שאולי אם נדבר זה יעזור.

אחרי חמש דקות אני כבר לא בטוחה שהיא תענה, אבל היא עונה "אין יותר שלושה עשר סודות" היא אומרת

"את יודעת שיש, אתם רק צריכים למצוא אותם, נכון טינו?" אני יודעת שאם טינו יגיד שזה נכון הם יחפשו את האנשים שבתוכם מסתתרים הסודות, הרי הוא המנהיג.

"זה נכון, רד טניה צודקת" כן יש להם הרגל לקרוא אחד לשני בכינויים, אני לא יודעת למה.

"הפעם תזהרו יותר, בסדר?" אני אומרת

"כן, אנחנו לא רוצים שיהיה עוד מקרה סוקי" אומרת רואן

"אכן, נזהר יותר" מבטיח טינו, הוא יוצא לדבר עם גרדין לפני שהוא עוזב.

"אני שמחה שאתם מחליטים להחיות מחדש את שלושה עשר הסודות" אני אומרת

"זה יביא לא מעט קשיים" נאנחת רואן, ובזה מסתיימת השיחה הקצרה שלנו

אני שוב מסתכלת על הבית, הוא נראה כל-כך רגיל, חוץ מהבדים האדומים.

אני חושבת על הקרב, על כך שרואן העלתה את רעיון הבדים והמלח בפתחים ובחלונות, בלעדיה לא היה לנו סיכוי לשרוד את הקרב.

"אל תדאגי, הם יסתדרו" אני שומעת ומסתובבת, מולי עומד גרדין

"עדיין לא עזבת?" אני שואלת בפליאה

"אני תכף עוזב. קחי, שתוכלי לקרוא לי מתי שתרצי" אומר גרדין ונותן לי כמה תלתנים עם ארבעה עלים.

"להתראות גרדין" אני אומרת "ותודה" אני מוסיפה. גרדין מסתלק.

סבתא מגיעה ועומדת לידי. מסכנה,איבדה את רייבן.

"אל תדאגי בקשר לשלושה עשר הסודות, הם יחזרו להיות כמו קודם" היא אומרת ומוסיפה "וכך גם אנחנו"

מדהים לשמוע את זה ממנה, רייבן הרי היתה השומרת שלה, היא היתה כמו אחות גדולה בשבילה.

"כן אני מקווה" אני אומרת, אבל לפחות 13 הסודות יהיו בסדר, דבר חשוב.

"אני מניחה שיהיו לכם עוד הרבה הרפתקאות אומרת סבתא

"אני בטוחה אני משיבה