עכביש

היי, אני פיטר, פיטר פארקר טוב סיפור החיים שלי ממש מוזר, בהתחשב בעובדה שיש לי שני עבודות, אחת שאני מקבל עליה כסף אבל אני לא סובל אותה, ואחת שהיא בחינם ואני לא יכול בלעדיה, כי מי היה מוותר על משרת הגיבור של כל ניו יורק?! אז כן אני הוא פיטר פארקר, וכל ניו יורק מכירה אותי כספיידרמן "איש העכביש".

האמת שהסיפור מאחורי זה דווקא מצחיק, אתם מבינים, פעם אחת שיצאנו מבית הספר כל הכיתה לביקור במעבדות אוסבורן (אחת החברות הגדולות בעיר, שאבא של החבר הכי טוב שלי הארי מנהל) נכנסתי לסוג של חדר מוזר של עכבישים שישנו.

אז אני מסתובב שם ורואה קור, שמסתבר שהוא חזק פי עשרה יותר מפלדה, ואז אני נעקץ על ידי עכביש! בהתחלה התחלתי להרגיש לא טוב, אז אחת הבנות הפופולאריות בכיתה שלי, גוון סטייסי (אחת הנערות היפיפיות והפופולאריות בבית הספר) התנדבה להסיע אותי הביתה, ושהגעתי הביתה אני הלכתי לחדר שלי, הקאתי והתעלפתי על המיטה.

אחרי כמה שעות (כמעט יום למי ששואל) התעוררתי והרגשתי טוב יותר, למען האמת העקיצה הענקית נעלמה, והצלחתי לראות בלי משקפיים, ולא נשכח את זה שהיד שלי נצמדה לכל מני דברים (הדברים שנהרסו הם הארון המחשב, טוב אתם מבינים למה אני מתכוון), אבל זה לא חשוב. אחרי כל זה נכנסתי למקלחת התארגנתי ויצאתי לבית הספר שם כיסחתי את הצורה ללא אחר מאשר פלאש טומפסון, הבריון וכוכב הפוטבול של בית הספר.

אחרי שסיימנו את בית הספר אני ברחתי מפלאש, שהיה עצבני על שהבסתי אותו, והגעתי למבוי סתום, אז נזכרתי במה שקרה לי עם הידיים בבוקר והתחלתי לטפס על הקיר.

אחרי שברחתי מפלאש חזרתי הביתה ורבתי עם דוד שלי בן מה שגרם לי לברוח  ולדוד שלי למות.

אחרי מה שקרהה חשבתי ולפתע מצאתי את עצמי מכין משעון סוג של יורה קורים, ומזמין קורים מחברת אוסבורן, ומעצב תחפושת וחושב על שם קליט (מה שיצא די מדהים "ספיידרמן!"), ועובד לפי המוטו של דוד בן "עם כוח גדול באה אחריות גדולה".

אז זהו, עכשיו אתם יודעים איך הפכתי להיות הגיבור האהוב של ניו יורק, ומעכשיו אתם תדעו את המשך הסיפור של איך אני מתמודד עם החיים הכפולים של בית הספר, של להיות ספיידרמן ושל להיות צלם  בדיילי ביוגל.

___________________

היי כולם! מקווה שתאהבו את הפאנפיק ושתגיבו רק תגובות בונות, אבל הערות על הכתיבה יתקבלו בברכה.

		הפרק הבא