יומנה של פטוניה

יומני היקר, היום אחותי הולכת בפעם הראשונה להוגוורטס. אמרתי לה שאני מקווה שהרכבת תידרוס אותה, אני ממש מקנאה...

אולי בעצם גם אני קוסמת? אני חושבת שזה יהיה לא פיר אם זה לא יהיה נכון! למה לה מגיע ולי לא? היא לא עשתה כלום יותר טוב ממני, ועכשיו ההורים מתיייחסים רק אליה!!!

שמעתי על קורס שצף קצף, ואולי אני אלך אליו, אבל אסור שלילי  תדע. הוא תצחק עלי כל הזמן, ותאמר לי שאין מצב שאני אצליח... למה דווקא היא יכולה ואני לא? 

אני חושבת שאולי זה סתם שטויות, אולי שנה הבאה יאמרו שהייתה טעות והינשוף לא הגיע? ואולי בכלל אלו סתם תקוות שווא... אמא אמרה לי שזה לא נורא, היא אוהבת אותי כמו שאני ואני נורא מיוחדת בעיניה, אבל אני ממש לא מאמינה לה. הם בטח צוחקים עלי מאחורי הגב, שהאמנתי שאני אתקבל. זה כל כך מדכא להיות קרוב כל כך לעולם קסום, אבל לא להצליח לקחת בו חלק. להרגיש את הקסם חומק לך בין האצבעות. כשיהיו לי ילדים, עד שמישהו מהם ייתקבל הם לא יידעו כלום על העולם הזה!!

אני אתרחק מלילי כמה שאפשר ולא אחשוב עליה אפילו פעם אחת!!! 

חוץ מזה, יש גם את הילד ההוא, סנייפ. פשוט דוחה, יש לו מין שיער שמנוני כזה והוא נידבק אליה כמו עש למנורה. בטח גם הוא מוגל, ורוצה שתלמד אותו לעשות קסמים...  פעם אחת הוא אפילו כמעט והפיל עלי ענף!!! הוא כזה חוצפן...

ומאז שהיא התחברה אליו היא בכלל לא מתעניינת בי, ואפילו כשרציתי לעשות איתה ערב בנות, בסוף היא ביטלה לי כדי להיות איתו, אני לא אפול בפח שלו!!! אני בחיים לא אנסה להתחרות איתו על ליבה של לילי!!! אם היא לא רוצה אותי,  אני לא יהיה איתה!

אני אומר לך כשארשם לקצף שצף, ובינתיים אשלח מכתב למנהל, ואנסה לשכנע אותו. 

מבטיחה לעדכן אותך בהקדם!!

פטוניה