ים הרחמים

לפיקצר מצורף השיר "ים הרחמים" של קובי אפללו, הנה קישור למי שרוצה לשמוע תוך כדי:

https://www.youtube.com/watch?v=dyH7ml8sh04


אם החיים הם חידה לא מפורשת
והסודות זורמים בהם כמו נחלים
מנסים למצוא את כל צבעי הקשת
עובדים קשה לבנות פה משהו במילים

החיים של וולדמורט היו חידה. לא ידעו כל כך מי הוא, מה הוא ולמה הוא כל כך רע. הוא עצמו לא ידע... הוא רק נצמד למטרה: לשלוט! זו הייתה המטרה של החיים שלו.

והנה הוא כאן, נופל עם הילד היתום, לגמרי לבד. נופל מהטירה, כולו אפוף בעשן שחור... זה כל מה שהצליח לראות. שום צבעים, רק צבע שחור של מוות ועצב.

ואתה חי בזמן זמני, ספור בלוח
ומקווה לשתות את החיים עד תום.
ובין כל אלה סך הכל רוצה לשמוח
ועל הדרך להגשים איזה חלום

הוא לא רצה למות; הוא רצה לחיות יותר מכולם ולשלוט על העולם. הוא יצר הורוקרוסים המון, כדי שלא ימות. "אבל הנה הארי והחברים שלו - אפילו הוא, גם אם לא בכוונה - הרסו כמעט את כולם. נגיני היא האחרונה,"חשב. וולדמורט היה תלוי בה. החיים שלו היו עכשיו נתונים בידה, או יותר נכון, בזנבה. בעודו נופל לו הוא חשב על החיים: "האם הם היו טובים אם הוא שמח קצת? האם הוא הגשים את חלומו: להיות רוצח?"

המון מחשבות עלו...

אולי אחרי הכל תגיע לשמיים
אולי אחרי הכל תשמח מהחיים
תאמר תודה ותהפוך פתאום למים
ותצטרף לים הרחמים

הוא והארי נפלו בבום חזק. "לא, הוא לא ימות. הוא חייב לאסוף כוחות להגיע אל השרביט שלו מהר," חשב. הוא זחל הכי מהר שיכל ותפס את השרביט ובלי להסס שלח את קללת המוות.

הארי לא מוותר, מנסה למרות שכנראה אין לו סיכוי. "אני לא אגיע לשמיים!"הוא חשב.

אם השנים חולפות מהר ולא הספקת
ולא נשאר מהן יותר מזיכרון
היית איש חשוב ענק אך התפוגגת
והשתדלת להשלים עם השעון

הוא חשב על הילדות שלו. הוא היה ילד יפה כל כך וחכם. הוא היה יכול לעשות את כל מה שיכל, אבל לא, הוא לא רצה להיות איש חשוב. הוא רצה שכולם ידעו את שמו, שיפחדו.

הוא הרגיש חשוב בבית הספר. היו לו המון חברים - גם עכשיו - למרות שהם היו יותר עבדים שנאמנים לו. הוא חשב שהצד האפל והרע מתאים לו, אבל מי יודע... "אולי היה יוצא ממנו משהו טוב," הוא חשב.

אם החיים הם חידה לא מפורשת
והסודות זורמים בהם כמו נחלים
תקווה למצוא את כל צבעי הקשת
תשאיר פה רושם טוב ותאסוף מילים

פתאום הוא הרגיש חלוש מאוד. השרביט עף ממנו והוא ידע באותו רגע: נגיני מתה. עכשיו הוא ימות. הוא הפסיד. הארי נשאר ובהה בו בפחד. הוא חשב שהוא השאיר רושם רע, מפחיד, אבל הוא השלים עם זה. הוא ידע שאם ישארו מאנשיו הם יחשבו ויאמינו שהוא היה איש גדול חזק, אבל אז הפסיד בגלל ילד קטן.

אולי אחרי הכל תגיע לשמיים
אולי אחרי הכל תשמח מהחיים
תאמר תודה ותהפוך פתאום למים
ותצטרף לים הרחמים

"זהו," הוא חשב, "הוא מתפורר. הוא יגיע לשמיים. אחרי הכול, הוא גוסס. עוד שנייה כבר לא יהיה פה. היו לו חיים קשים, הוא רצה שאחרים ישלמו והוא ישלוט על כולם, אבל אחרי מותו לא יהיה עצב ופחד." הוא חשב על אמא שלו, על בית היתומים. הוא ניסה להעביר מחשבות רבות ככול שיוכל, להיזכר בהם בפעם האחרונה.

הוא היה תשוש, אבל הבין שזהו. הוא ניסה למלמל מילה אחרונה: "תתווודדהההה" וזהו. הוא נפל לקול תשואות וגועל ועלה למעלה אל ים הרחמים.

תודה ל mayo שביטאה לי:)