האי של ליהי

טליה כססה בעצבנות את קצה העיפרון. "אולי תירגעי כבר?" אמרה לה לירון, בעודה מקפיצה  את כדור הטניס הקטן. "להירגע? את אומרת לי להירגע? אני יושבת שעה מול הדף, ולא הצלחתי לכתוב מילה!" טליה נרעשה. "מילה? לא הצלחת לכתוב אפילו אות..." צחקקה לירון. טליה הסתובבה לאחור והסתכלה על לירון במבט כועס. "התכוונתי ש...לא נורא, נשמה. את תצליחי בסוף." לירון קמה מהמיטה והתקרבה אליה. "אני הולכת," אמרה וחיבקה אותה. "את תהיי בסדר. נפגש בשבע וחצי בצרכנייה מול הבית שלי, יש?" "יש." טליה חייכה, וחזרה להביט על הדף הריק. ~ ~ ~ בשעה שבע שלושים וארבע בדיוק טליה עמדה נרגשת עם דף בידה. היא לבשה גופיה לבנה ומכנסי ג'ינס ארוכים. שרשרת פינים עיטרה את צווארה, ושיערה פוזר בחינניות. "או, אני רואה שהתלבשת חגיגי. את בונה על זה שנמצא אותה היום?" לירון התקרבה למקום. "הבהלת אותי!" טליה קפצה ממקומה. "אני בסך הכל רוצה להיראות נורמאלית. למה לקח לך כל-כך הרבה זמן? אני מחכה לך כבר חצי שעה!" "מאמי, עכשיו בדיוק 7:35. התעכבתי כי אמא שלי לחצה עליי לא לצאת. תירגעי." היא אחזה את ידה בחום. "את רגועה?" "כשאת מחזיקה לי את היד כך, כן." היא חייכה. "אז בואי נלך כבר!" הן צחקקו, ואחר טליה הרימה את הפלאפון הנייד שלה והתקשרה למונית. בעודן עולות, הן הבחינו בכך שמגיעה מונית נוספת בדיוק לאותו מקום. על המונית השנייה עלו שני ילדים, כבני גילם של טליה ולירון, מכוסים בראשם עד העיניים. "פסס..." לחשה טליה ללירון באמצע הנסיעה. לירון הביטה בחלון, ושבה לשחק בפלאפון שלה. "לירון!" קראה טליה. "אמא!" היא צרחה. "תירגעי, זאת רק אני." "מצטערת, אני לא רואה כלום בחושך... מה את רוצה?" לירון לא הפנתה את ראשה. "אני חושבת שהם עוקבים אחרינו." טליה לחשה. לירון שלחה לטליה מבט שואל, שטליה הבחינה בו בקושי. במקום לענות, טליה הצביעה על המונית שנסעה חרש מאחוריהן. "היי, זה שני הילדים המוזרים האלה מהתחנה." "בדיוק!" טליה התלהבה. "אותם ילדים תמימים ומסכנים שאת הוזה מלחץ שהם עוקבים אחרינו." הקניטה אותה לירון. "אבל-" "תירגעי, טליה. תנשמי עמוק." טליה משכה בכתפיה. נו, אם לירון לא מאמינה לה, מה היא יכולה לעשות? עד מהרה הן הגיעו לשפת הים. "תודה." לירון חייכה לנהג, והגישה לו את הכסף. הן התקרבו לעבר החוף, עד שכפות רגליהן נשקו ממש למים. אונייה שהגיעה מרחוק התגלתה באופק, והתקרבה אליהן לאט; הן התכוננו לעלות עליה. לפתע, נעמדו לפניהם שני אנשים. ליתר דיוק, ילדים. "לאן אתן חושבות שאתן הולכות?" אמר השמן מבניהם בקול גברי, ופזל לעבר הרובה שהציץ מתיקו. כן, אלה היו שני הילדים מהמונית.

		הפרק הבא