קללה אל העבר, סיפור אהבה אל העתיד.

 היי,

פאנפיק חדש, מקורי שלי.

הוא קורה שנתיים אחרי הקרב על הוגוורטס, וגם המון שנים לפני כן ;)

ההבנה תבוא בהמשך...

קריאה מהנה!

פרק 1: פרולוג

זה היה אחרי המלחמה. שנתיים אחרי המלחמה, ליתר דיוק.

וולדמורט כבר מת והארי פוטר הפך לגיבור עולם הקסמים.

הארי, רון והרמיוני, סיימו קורס מזורז של לימודי הילאות מאחר וכבר התנסו כמעט בכול דבר בחייהם. בגיל תשע עשרה, הם היו גיבורי עולם הקסמים.

הארי נישא לג'יני והם היו מאושרים. רון והרמיוני ידעו עליות ומורדות, אך עדיין היו בסדר.

הכול היה שליו.

הרמיוני יצאה מוקדם ממשרד הקסמים, או לפחות מוקדם יחסית בשבילה. מרבית העובדים כבר עזבו מזמן בשעה הזו.

משימת ההילאים העיקרית בימים אלו, הייתה עדיין ללכוד אוכלי מוות שהצליחו להתחבא לאחר המלחמה השנייה.

הרמיוני עשתה את דרכה לדירה שחלקה עם רון. הם החליטו לגור יחד, אבל עדיין לא דיברו על חתונה.

גשם זלעפות ירד בחוץ, והרמיוני נכנסה אל הבניין הישן בו שכנה דירתם. הם חיו בלונדון הקסומה, שם יכלו להשתמש בקסם כאוות נפשם.

הרמיוני הרטובה עד העצם, נכנסה לדירה וסגרה את הדלת אחריה. האח הבוערת בסלון הפיצה חום נעים, והאירה את החדר באור כתום מרצד. הרמיוני פנתה ישירות לחדר השינה שחלקה עם רון, ושם חשכו עיניה.

רון היה בעיצומו של מעשה אהבים, עם בחורה שהרמיוני הצליחה לזהות כלבנדר בראון, חברתם לשעבר מספסל הלימודים.

"רון," מלמלה לפתע לבנדר בבהלה ורון הפנה את מבטו אל פתח החדר.

"הרמיוני." הוא אמר. "חשבתי שתחזרי יותר מאוחר ו-"

"או, אתה רוצה שאני אחזור מאוחר יותר? כדי שהיא תוכל ללכת ואז תחזור להעמיד פנים שהכול בסדר בינינו?" שאלה הרמיוני בכעס.

"זה לא מה שהתכוונתי-" מלמל רון.

"לא אכפת לי למה התכוונת! זה נגמר! אתה מבין? נגמר!" קראה הרמיוני בכעס ודמעות כשהיא טורקת דלתות אחריה ויוצאת בחזרה אל הגשם הזועף.

היא הלכה בגשם ללא כיוון. הדמעות מתערבבות עם טיפות הגשם על פניה.

אדם בברדס הופיע מולה והיא בקושי ראתה אותו. "גריינג'ר!" נשמע קול גברי גס מאחוריה. הרמיוני קפאה במקומה והסתובבה אוחזת בשרביטה.

"ראי בזה כנקמה, נקמה על חלקך במפלתו של אדון האופל." אמר הקול מתוך הברדס. קללה לא מוכרת נורתה לכיוונה, והרמיוני נכשלה בניסיון לחסום אותה.

הרמיוני גריינג'ר נעלמה כאילו מעולם לא הייתה שם.

		הפרק הבא