המום

"הרשה לי להתחיל בכך שאומר – אני אוהב אותך, ושום דבר לא ישנה את זה. אתה חמוד ומקסים ומארח לי חברה נהדרת. בסופו של דבר, אני שמח שאנו מכרים." הוא עצר בשביל האפקט. "ואני בטוח שגם הוא."

"בדיוק, אני יודע!" אמר מגנוס, מתענג על המבט המופתע של שותפו לשיח. "ראיתי את הכל, יקירי, ואני לא מאשר. כמה זמן חשבת שתוכל להסתיר את זה ממני? לא הייתי עד כדי כך שיכור, ראיתי אותך מתמרח עליו אתמול בערב." שפתיו מתעקלות בסלידה, מגנוס פסע הלוך ושוב אל מול החלונות עטורי טיפות הגשם, מביט בדמות שמולו על המיטה. "סבלתי בשקט את הבגידות הקטנות שלך כבר מספיק, אני חושב. ג'ייס היה משהו אחד, אבל זה – אני לא יכול, עם כל הרצון הטוב, להעמיד פנים שזה לא ישפיע על מערכת היחסים שלנו. אה! אל תדבר!" הוא אמר, מרים את אצבעו. העיניים הכחולות הצטמצמו. "ואל תסתכל עליי ככה, אני לא האשם כאן."

"הייתי רוצה להגיד שאני לא מאמין שעשית דבר כזה, אבל אני מעדיף שלא לשקר לעצמי, אפילו אם הזהירות שלך בעבר מרגשת אותי קצת. אני לא יכול להגיד שאני מבין, בעצם – למה? לא אהבתי אותך מספיק?" מגנוס עצר ולקח נשימה עמוקה. זה לא יהפוך רגשני מדי.

"ובכן, שנינו ג'נטלמנים, אני בטוח שנוכל לפתור זאת בדרך מתורבתת. אני מציע שתעזוב את החדר בכל פעם שהוא כאן, ואני אפסיק לגרום לך לישון על הספה. אולי אפילו אזרוק פנימה יותר זמן התכרבלות עם תתעקש. אז,"  אמר מגנוס, כורע מולו, "יש לנו הסכם?" עיניים ירוקות-זהובות ננעלו על כחולות בקרב מבטים רב-משמעות.

לרגע ארוך, לא היה דבר פרט לשתיקה מתוחה ותחרותית.

השקט הופר על ידי האנחות כבדה שהגיעה מאיפה שהוא מאחורי המכשף. "בסדר, אני – אני לא – בבקשה תגיד לי שזאת השפעת לוואי מכמעט לטבוע. נזק שכלי או משהו. זה לא באמת קורה."

שובר את קשר העין בינו לבין יריבו בחוסר רצון, מגנוס התיישר. "זה עוד לא נגמר." הוא סינן, לפני שהתסתובב. "סלח לי?"

"מגנוס, אתה –" גמגם אלק, לא יכול לבטא את את מחשבותיו בדרך שאינה 'מה לא בסדר איתך, לעזאזל?', והסיט את שערו הרטוב מעיניו, המום* לחלוטין. המום.. כן, זה היה רעיון טוב. "אתה מאשים את החתול שלך בכך שהוא מנהל איתי מערכת יחסים."

"כן, בהחלט, ו..?" אמר מגנוס, מרים את גבתו. "מה הצד שלך בסיפור?"

אלק פתח את פיו, ואז סגר אותו ונענע בראשו. "החתול שלך," הוא חזר בהדגשה.

צ'יירמן מיאו קפץ מן המזרון, התמתח, ואז דהר לעבר אלק והתחכך ברגליו. הוא ילל בעצב כמה פעמים עד שצייד הצללים הרים אותו והניח לו להתכרבל במעילו.

"בבירור," אמר מגנוס בקרירות, "זוהי דאגה לגיטימית."

"החתול שלך," אמר אלק בפעם השלישית. החתול המדובר החל לגרגר.

"עברנו על זה." הרוגז שלו התקהה ברגע שהבחין באלק, בכל זאת, מגנוס הצביע עליו. "אתה –" הוא הצביע על צ'יירמן מיאו, "– החתול שלי."

"אוקיי. אממ." אלק היה די חמוד כשהוא לא ידע איך לבשר למגנוס שהוא חושב שהמכשף איבד את דעתו. הקטע הזה של להמם רק נעשה טוב יותר ויותר. "אני לא נמשך לחתול שלך. באמת. אני לא יודע איך לעשות את זה ברור יותר."

מגנוס עמד לוותר, אם רק בגלל שאלק המשיך לעשות את הדבר הזה שבו הוא נשך את שפתו התחתונה וזה שיגע אותו בכל מיני דרכים טעימות, כשצ'יירמן מיאו עשה את הלא יעלה על הדעת – הוא נשען, עדיין מגרגר כמו סירת מנוע, והחל ללקק את לסתו של אלק.

בשני צעדים, מגנוס היה קרוב מספיק כדי לקטוף את החתול שלו מזרועותיו של אלק. הוא הרים את צ'יירמן מיאו לגובה עיניו ונעץ בו מבט פראי כלכך שאלק ממש יצא מגבול שדה הראייה שלו. "תוריד את הכפות שלך מצייד הצללים, חתלתול. הוא שלי." בהכרזה מרשימה זו, שמט את החתול במסדרון וסגר את דלת חדר השינה בבעיטה.

אלק מצמץ פעם אחת, באיטיות. "אני מניח שנזק שכלי זה יותר מדי לבקש?"

מגנוס דחף אותו כנגד הקיר ונישק אותו.

נתפס לא מוכן, אלק השמיע קול קטן ולא מרוצה כשיניהם נגעו אלה באלה – מגנוס מלמל התנצלות, שבוטלה מייד כשניצל את פיו הפתוח של אלק והחל לשחק ברוכסן של מעילו הרטוב. לא ירד גשם בתוך הבית; ולכן, לא היה לו כל צורך במעיל (מגנוס הרגיש ככה לכבי הרבה מהבגדים של אלק, למעשה, אבל אלק היה מסוגל להרביץ מאוד חזק). צייד הצללים כרך את זרועותיו סביב צווארו של מגנוס, משך אותו קרוב יותר והעמיק את הנשיקה, שוכח מהמגבלות האנטומיות.

זה היה, חשב מגנוס בערפול, התקדמות משמעותית מביישנתו לפני כמה שבועות בלבד.

לבסוף נאלצו להיפרד בשל צורך הדדי באוויר. "לא באמת חשבת שבגדתי בך עם החתול שלך, נכון?"

"לא, פשוט יש לי הגדרה נתונה למחלוקת למילה 'משחק'." והוא בכלל לא קינא בצומת הלב שאלק נתן לחתול. אפילו לא קצת. "רוצה שאפצה אותך?"

"בטח," התנשף אלק, ציפורניו מגרדות בקיר ללא מטרה, הוא היה סמוק, מתנשף ורועד וללא ספק הדבר הכי יפה שמגנוס ראה בחייו. "בתור התחלה, תוחל להוציא את היד שלך מהמכנסיים שלי."

"אוה?" אם אלק היה מסוגל לגלגל את עיניו בתסכול בצורה כזו, מגנוס בהחלט עשה משהו לא-נכון. הוא עיקל את אצבעותיו, דבר שגרם לאלק להתנשפות רועדת, וחייך חיוך פראי. "בוא לא ניסחף."

מחוץ לחדר השינה, צ'יירמן מיאו ישב בגבו לדלת, מלקק את כפתו באדישות מתנשאת שרק חתול מסוגל לה. הוא הרגיש מאוד מושמץ. קודם כל, המנצנץ צעק עליו – והוא אפילו לא קרע אף אחת מהגרביים שלו לאחרונה! – ואז זרק אותו מהחדר לפני שהייתה לו הזדמנות להתקרבל כראוי עם השקט, שתמיד היו לו כירבולים בשבילו. המנצנץ היה יכול להיות כלכך גס-רוח לפעמים.

אוזניו פרפרו לצלילו של משהו כבד שהוטח ברצפה, ולאחריו רוכסן שנפתח, ומיד אחר כך גניחה ארוכה ומתנשפת. צ'יירמן מיאו הסתובב בחדות, מנפח את זנבו – הוא הכיר את הצליל הזה! האם המנצנץ פוגע בשקט? פועל במהירות, החתול נעמד על רגליו האחוריות, ממקם את כפותיו כנגד הדלת, מילל בקול רם ובקדחנות. אם רק יוכל להתגבר על המחסום בינו לבינם ולהציל את היום!

"אוה, שקט!" צעק המנצנץ. צ'יירמן מיאו לא הבין את המילים, אבל הטון העביר את המסר בצורה חזקה וברורה. זו הייתה הדרך בה המנצנץ נשמע כשצ'יירמן מיאו עשה יותר מדי רעש באמצע הלילה. זה כאילו לא ידע ששעת הלילה היא השעה למשחקים!

נעלב, החתול הרים את חוטמו באוויר והלך משם. אולי יאלץ להשאיר כדור שיער או שניים בנעליו של המנצנץ. זה יילמד אותו את השיעור החשוב מכולם – אף פעם אל תעמוד בין צ'יירמן מיאו לבין מספק-הכירבולים שלו.