אני למעלה. עם המלאכים. ואתה כאן.

אתה לוחץ על החזה שלה. שוב ושוב. מחכה שיקרה משהו. אתה חושב שאם תנסה מספיק פעמים אתה תצליח להחזיר אותי לשם.

אתה בוהה בעיניים המזורגגות שלה. של הגופה הזאת. הגופה שהיא לא אני וצורח עליה.

תפסיק. אתה לא תצליח. אני כבר לא כאן. אני למעלה. עם המלאכים. אני כבר לא שם, בתוך הגופה.

אתה צורח את שמי, אתה מנער את כתפיה חסרות החיים. תרפה. לא נותר עוד דבר לעשות.

הדמעות זולגות מעיניך, למרות שאתה מנסה להתכחש לכך. אתה חושב שאם תבכה עליה היא כבר לא תוכל לקום.

אבל מה שאתה לא מבין זה שהיא כבר לא אני. זאת רק גופה חסרת חיים. אני כבר למעלה. עם המלאכים. אני כבר לא אחזור לעולם. לא אסתכל עליך לעולם. תפסיק.

אתה עובר בידייך עליה, מחפש סימן שיסביר למה אני כבר לא שם. אבל אתה לא תמצא דבר. היא מושלמת.

אתה שומע אנשים ברקע. הם אומרים לך להרפות. אבל אתה לא מסוגל. אתה מחבק אותה חזק כול כך. אתה מכחיש את העובדה שהגופה הזאת היא רק גופה. לא אני. לא עוד.

תרפה ממני. תשכח. אין לך טעם להמשיך ולנסות להיאחז בי. אני למעלה. עם המלאכים. אני כבר לא כאן. אתה לא מסוגל לקבל את זה. אתה לא רוצה לקבל את זה.

הקברן מנסה להכריח אותך לעזוב אותה, אבל אתה מסרב. הוא סגור את עיניה בעדינות ואתה צורח. תפסיק. בבקשה. אני כבר לא שם. אין לך על מה להילחם.

אתה פוקח את עיניה אבל אין שם יותר צבע. אין שם יותר נשמה. אתה מכה את הקברן. דוחף אותו לאחור ומאשים אותו במעשה בגידה. אתה לא מבין שכבר לא הייתי שם כבר קודם. שמה שעמד לא מאחורי העיניים לא היה יותר נשמתי אלא רק השתקפות של דמיונך.

תוותר. תניח לקברן לבצע את עבודתו. זאת כבר לא אני. אני למעלה. עם המלאכים. אני כבר לא שם. אני כבר לא ארגיש שום דבר יותר, לעולם.

מישהו תופס אותך ומכריח אותך להרפות ממנה. אתה נאבק בהם אבל בסוף נכשל. אתה מסתכל איך הקברן סוגר את עיניה בחזרה. אתה צורח.

מישהו מניח יד על הכתף שלך. אתה לא מסוגל לראות את פניו. בבקשה. הנח לו לעזור לך.

הם מניחים אותה בתור הבור ועומדים לחסות אותו.

"לא!" אתה צורח ומנסה לעצור בעדם. אבל אתה נכשל. אתה חייב להבין שאתה נלחם במלחמה אבודה. היא כבר לא אני, הגופה הזאת. האדמה הזאת לא קוברת אותי. רק אותה. אני למעלה. עם המלאכים. אני לא אפרד ממך עכשיו. זה כבר קרה מזמן.

אתה נופל על ברכיך. בוכה בכי תמרורים. איפה שהיה פעם בור יש כעת רק תל עפר.

אתה מרגיש שאתה נחנק. כאילו אותך כלאו מתחת לאדמה ולא אותה. הם מניחים את המצבה על הקבר.

הם מתחילים ללכת. הכול נגמר. אין טעם להישאר. אתה צועק עליהם. קורא להם בוגדים. אומר שהם נטשו אותי. אתה לא רוצה להבין שאני כבר לא שם. אני למעלה. עם המלאכים.

אתה כורע מעל לקבר שלי, ומעביר את ידך על הכיתוב החלק. בבקשה. תרפה.

"זה נגמר," הם אומרים לך. אתה לא מוכן להקשיב.

אתה שוכח הכול. הכול חוץ ממה שצריך לשכוח ונשכב על הקבר הקר.

אנשים בוהים בך. קוראים לך משוגע. אבל לא איכפת לך. אתה לא שם לב.

תפסיק. אתה חייב להרפות. אין לך יותר אפשרות בחירה. כי אני למעלה. עם המלאכים. ואתה כאן. ואנחנו לעולם לא ניפגש שוב.