הכל בשביל לונה שלי

שלום! ברוכים הבאים לעוד פאנפיק בסדרה "סיפורים בהרחבה" שאכתוב. כל פאנפיק מבוסס על אחת מהדמויות שאני אוהב:
סוורוס, לונה, דובי, דמבלדור ובלטריקס.
הפאנפיקים שלי יספרו בפרטים על סיפורים שרולינג דיברה עליהם בערך חמש שורות. מקווה שתאהבו!
Sectumsempra אור

"... הקיץ אנחנו יוצאים למסע לשוודיה לראות אם נצליח לתפוס לנו שנורקק פחוס - קרן"
לונה לאבגוד, הארי פוטר ומסדר עוף החול, עמוד 865.

בבוקר בהיר אחד, המוכיח כי לשמים אין מושג מה קורה על האדמה, לונה התעוררה.
היא התעוררה מחלום בלהות. לא הסיוט הרגיל על הפוגרבין; היה זה סיוט חדש לגמרי . היא חלמה על סוף שנת הלימודים הקודמת, כיצד נלחמה נגד אוכלי המוות במחלקת המסתורין.
זה הפחיד אותה, למרות שהיא לא ידעה מדוע. היא לא אהבה לא לדעת מדוע משהו קורה; בדרך כלל שמקרה כזה קורה, היא כותבת לאביה והוא תמיד יסביר לה. הוא נהג לסיים את מכתביו חזרה כך:

"אם תהיה לך עוד שאלה, אל תהססי לשאול.
הכל בשביל לונה שלי.

אוהב, אבא."

כן, חשבה, אכתוב לו. אבל לא עכשיו. רק עוד רגע...
היא יצאה מחדר השינה והגיעה אל חדר המועדון, ופתחה את הדלת.
היא יצאה אל מחוץ לטירה. היא בהתה בערבה המפליקה וחשבה מה מקורה; הרי לכל דבר יש מקור, לכל אחד יש סיפור.
היא, לונה לאבגוד, כבר בשנה השישית שלה בהוגוורטס. היו לה כבר הרבה סיפורים. שנה שעברה, בצבא דמבלדור, ממש כמעט היו לה חברים. שנה שעברה, היא נלחמה באוכלי המוות...
היא צפתה בעלים הנושרים מהעצים, הטבע מכין את עצמו לחורף.
היא הבינה שהיא רוצה לשוטט קצת בטירה, לכן היא נכנסה חזרה.
היה זה יום שבת בבוקר בשבוע הראשון של שנת הלימודים. היא אהבה מאוד לטייל בטירה; לצפות בתקרה המכושפת, להתבונן בדיוקנאות שגם לכל אחד מהם היה סיפור. היא הסתובבה במסדרון לא מוכר, ופתאום -
"לווווני! לווונה מג'נווונה!" צעק קול מוכר, "הנה המשוגעת הולכת לה בנחת! הנה המוזרה, ואפצח לי ברינה! לי לי לי..." זימר פיבס, בזמן שריחף לו מעליה, "לונה המג'נונה..."
לונה לא התרגזה. היא הייתה רגילה שקראו לה "משוגעת", או שהיא מאמינה בדברים מוזרים. אבל זה לא נכון, אמרה לעצמה, השנורקקים פחוסי הקרן כן קיימים! הרי ראיתי אחד.
היא נזכרה בטיול שיצאה אליו בקיץ. היא ואביה נסעו לשוודיה בחיפוש אחר שנורקקים פחוסי קרן. היא זכרה כמה התרגשה כשסיפר לה על הטיול, והיא נזכרה איך היא לבשה את השמלה הפרחונית האהובה שלה, ואיך אביה ענד את השרשרת הנחמדה שלו המשולשת, שתמיד ענד באירועים מיוחדים. היא זכרה איך נסעו הם במטוס המוגלגים, ואיך הבן אדם הסתכל באופן מוזר במיוחד בשרשרת אביה ובשרביטו, שהיה חייב להוציא מכיסו. כמובן שהוא לא ידע מה זה, ולכן הניח להם ללכת. היא זכרה איך הם הגיעו לשדה ירוק וגדול, וכיצד אביה הסביר לה איך מרכיבים אוהל. באותו לילה הם סיפרו סיפורים מול המדורה על היפוקמפוסים ורונספורים, וכמה אהבה להיות עם אביה. היא זכרה שלמחרת הם  יצאו לחפש אחר שנורקקים פחוסי קרן, וכיצד ראתה משהו עובד בין העצים. אביה אמר לה "הנה הוא! אני רואה אותו!" והיא קראה "היכן?" ואז, היא ראתה אותו. היא לא תשכח את הרגע הזה. היא ראתה מן יצור, דמוי סוס, אבל ארוך וגבוה יותר, בצבע סגלגל, וקרנו הייתה כאילו פחוסה אל ראשו, והייתה די עקומה. לונה רצתה להתקרב, אך אביה אמר לה שלא כדאי. היא זכרה שהיא רצה לכתוב לג'יני שהיא ראתה שנורקק. מה שהיא לא זכרה, מכיוון שהיא לא הייתה שם, היה שאחר כך, אביה הניף את שרביטו, ובהינף עין צל הדמות נעלמה. "הכל בשביל לונה שלי," לחש לעצמו אז. אך היא לא ידעה דבר.
עכשיו היא הייתה בהוגוורטס, בבוקר יום שבת, וצפתה כיצד פיבס מעיר אט אט את שאר התלמידים.
"אתה יודע," אמרה לפיבס, "כשאתה מדבר ככה, אתה פוגע באנשים. אין לך דרך לדעת כיצד הם מרגישים באותו רגע. אני זוכרת שלפני שנתיים הייתי שוב עצובה בגלל אמא שלי, וכשדיברת אלי ככה, הייתי מדוכאת נורא. אולי במקום להתנהג ככה, תוכל לעזור לאנשים בדרכך שלך, אוכל ללמד לך להתנהג בחמלה ובטוב לב ו – "
"אאאה! יותר מדי מילים בשביל פיבס!!!!" הוא צעק, כשידיו מכסות את אוזניו.
טוב, לפחות ניסיתי, חשבה.

מה שהיא לא ידעה אז, שבגלל החשיבה שלה וקבלת האחר, היא עומדת להשפיע על עולם הקוסמים באופן משמעותי. היא עוד תחקור את תורת החיות הקסומות, וגילוייה יובילו למהפכות אשר ישפיעו על עולם הקוסמים כולו. כשאהבה את צבא דמבלדור כי זה הרגיש כאילו יש לה חברים, היא לא ידעה אז שהיא תהפוך לאחת מתוך חוקרים חשובים רבים בתולדות הקסם.