נוויל לונגבוטום- הנבחר

נוויל, תינוק שמנמן כבן שנה, בעל שיער חום רך, המסורק בקפידה , ועיני אגוז חמודות,

ישן לו בשלווה בעריסתו הקטנה.

לפתע, התפרץ הלורד וולדמורט הנורא לחדר.

״ הנה הילד״ הוא לחש בקול צורמני.

נוויל הקטן התעורר, הביט בוולדמורט בעיניים מפוחדות, והחל לבכות.

״ ילד טיפש״ סינן.

בכיו של נוויל גבר.

״ הנה הנבחר. הוא לא ממש מרשים, אך אאלץ להרגו״ הוא חשב .״ומיד ״.

לא היה קשה לוולדמורט להרוג, הוא קטל ורמס ללא רחמים.

זה לא היה חדש לו.

הוא צחק צחוק קצר ומר,

וכיוון את שרביטו לעבר נוויל.

״ אבדה קדברה!״ הוא צרח.

״ לא!!! ״ צרחה אמו, אליס, שנכנסה זה עתה לבדוק מדוע בוכה הילד.

היא הטילה את גופה כמחסום.

הקללה פגעה בחזה, והיא נזרקה כמו כפפה ישנה אל פינת החדרה, מתה.

״ אמא ! ״ צעק הפעוט, שלמד לא מזמן לדבר.

״ לא נורא״ נאנח וולדמורט.״ ננסה בשנית. יש תמיד ניסיון נוסף. רק חיסלתי עוד מכשול בדרך״. 

לפתע התפרץ אביו של נוויל לחדר, וצרח : ״אבדה קדברה !״.

וולדמורט חסם את הקללה במיומנות.

טיפש שכמוך! ״ צווח וולדמורט .״  לעולם לא תוכל להלחם איתי. לא תוכל להתמודד מולי.

אין לך את הכוח. אתה עלוב, אתה חלש. מי אתה לעומת לורד וולדמורט הגדול?״ הוא צחק צחוק מרושע. 

״ אתה לא תפגע בילד״ הוא אמר בתקיפות , אך כל כולו רעד.״ אני לא אתן לך!״.

״ באמת?״ שאל וולדמורט בקול לגלגני.״ ההיתחצפות שלך עלתה לך ביוקר. בחיים שלך. אילו רק היית נותן לי את הילד ....

זה היה סיפור אחר....״.

״ לעולם לא! ״ הוא צעק.

״ חבל״, אמר וולדמורט, וחייך חיוך מזויף. ״ אבדה קדברה!״.

הפעם הקללה פגעה במטרה, והוא נשמט אל הרצפה.

מטרתו של וולדמורט היתה לחסל את כל מי שעומד בדרכו, רק בשביל להגיע לילד.

ולחסל בכלל.

להיות ביליתי מנוצח.

זו היא המחשבה שהניעה את ראשו.

״אבא!״ יילל הפעוט.

אבל אבא לא יחזור לעולם.

וולדמורט גיחך.

״ אבדה - ״ החל לצעוק, אך מילותיו גוועו באמצע.

		הפרק הבא