מי לא אוהב שוקולד?| פיקצר

מי לא אוהב שוקולד?| פיקצר

שם הפיקצר: מי לא אוהב שוקולד?

שם הכותבת: הנביא היומי

ז'אנר: פלאף

פאנדום: הארי פוטר

שיפ: לילי/ג'יימס

דירוג: pg13

תקופת זמן: MWPP

ויתור זכויות לרולינג. אין לי שום כוונה להרוויח כסף מהפיקצר הזה.

עוד קובייה. ועוד אחת. לילי כבר לא יכלה לספור כמה לקחה.

'הכל בגלל ההתערבות המטופשת הזו!' חשבה לעצמה 'אבל אני אנצח בה. הו, אני בהחלט אנצח בה.'

היא נזכרה איך הגיעה לעניין המטופש הזה. כמובן שהכל התחיל בגלל ג'יימס פוטר. הנער המעצבן והיהיר הזה, הנפוח ומלא מעצמו במידות שלא יאומנו! לילי הייתה בטוחה לחלוטין שכל מה שקרה זה באשמתו.

ובכל זאת, לא משנה מי אשם (וזה ג'יימס, כמובן), חפיסות השוקולד פשוט לא נגמרו.

מאז ומתמיד אהבה לילי שוקולד- זה היה מבין הממתקים האהובים עליה ואף פעם היא לא סירבה לאכול אותם, אבל הפעם היא לא יכלה לסבול את מראה השוקולד, בטח לא הריח. והטעם. זה לא הפריע לה- טוב, אולי קצת- אבל היא הייתה חייבת לנצח בהתערבות הזו, פשוט חייבת. אולי זה יוריד לפוטר השחצן הזה את האגו, אפילו קצת. היא לקחה קובייה נוספת ודחסה אותה לפיה. הטעם המתוק והמוכר יותר מדי מילא את פיה פעם נוספת, פעם נוספת יותר מדי. היא אף פעם חשבה שלא תצליח לאכול שוקולד. לא הממתק הטעים הזה... כל כך מתוק וממכר, אי אפשר שלא לאהוב אותו? והרי- מי לא אוהב שוקולד? לילי באמת לא החליטה להעלות על דעתה מי. אבל כמובן, איך פוטר לא יכול שלא להיות יוצא דופן.

לא לאהוב שוקולד! באמת, איך אפשר? מי לא אוהב שוקולד?

באחת מהארוחות באולם הגדול ישבה לילי יחד עם חברותיה והעמיסה על צלחתה ממתקים מכל טוב, ובדיוק על השולחן הופיע אותו ממתק טעים, אהוב ונחשק- שוקולד. למרבה הצער הממתק הטעים הזה, שוקולד, היה ממוקם על יד אחד מהאנשים השנואים ביותר עליה- לא, לא רק אחד מהם, כי אם השנוא עליה ביותר- ג'יימס פוטר. מאז השנה החמישית חיזר אחריה והזמין אותה לצאת, אך היא סירבה לו ללא רחמים. הוא מעולם לא התייאש. הו, לא. הוא המשיך לחזר אחריה במרץ רב גם לאחר שסירבה לא אינספור פעמים. טוב, ואולי דווקא בגלל זה. לאחר שביקשה ממנו להעביר אליה את אותו ממתק נחשק, וזה לעג לה באומרו שזהו הממתק המגעיל ביותר שקיים בעולם הם החליטו להתערב.

ליבה נמלא זעם על דבריו. בכל זאת- זה היה הממתק האהוב עליה והיא החלה לרכוש לו כבוד רב, בעיקר לאחר שזה ניחם אתה פעמים כה רבות.

לכן, הם סיכמו במהירות מפתיעה בהחלט- בהתחשב בכך שלילי סירבה בתוקף בכל עת אחרת לעבור ולו במעט על החוקים- שלילי הייתה צריכה להוכיח לג׳יימס ששוקולד אכן טעים ושווה לו לטעום ממנו בכך שתצטרך לאכול את כל חפיסות השוקולד שג׳יימס יביא לה, ואם תעשה כך ג׳יימס יעשה כדבריה של לילי למשך שבוע, ואם זו לא תעמוד במשימה תצטרך היא למלא אחרי מצוותו של ג׳יימס למשך שבוע. לאחר שהשניים סיכמו שלא יעשו אף דבר משפיל אחד לשני הסכימה לילי בלב שלם להתערבות במחשבה שלא יהיה שום מצב שבו תסרב לאכול שוקולד. היא הייתה בטוחה שתנצח בהתערבות, ובו זמנית הייתה בטוחה שג׳יימס לא ירחם עליה.

הו, וג׳יימס בהחלט לא ריחם עליה.

בשעת לילה מוקדמת, קצת אחרי כיבוי האורות, דבר שהכעיס מאוד את לילי (בכל זאת, הרי היא מדריכה ראשית ותלמידה מצטיינת), הוביל אותה לכיתה ריקה שם עמד הר של חפיסות שוקולד, שאת כולן הטיל על לילי לאכול עד לבוקר הבא, ונעל את דלת הכיתה כך שלא יכלה לצאת. היא החליטה לנסות לעמוד במשימה, במחשבה שאולי זה לא קשה כמו שזה נראה. אך לצערה הרב, התברר שזה עוד יותר קשה ממה שזה נראה וגל של יאוש שטף אותה במהרה. שטף קללות מהירות הסתננו מבין שפתיה, וכול השומע אותן היה בטוח ומוסמך לחלוטין שאף לא אחת מהן תצא מפיה של לילי, מדריכה ראשית ותלמידה מצטיינת בהוגוורטס.

לילי התיישבה על הרצפה הקרה וטמנה את ראשה בין ידיה בתחושת ייאוש מוחלט. קרני שמש בהירות כבר החלו להסתנן מבעד לחלונות המאובקים והר חפיסות השוקולד לא נראה קטן יותר.

"בסדר," קראה, ביודעה שפוטר צופה בה, "אני נכנעת, ניצחת! רק תוציא אותי מפה!"

"ידעתי שאנצח, לילי," אמר לה לאחר שהופיע מאחוריה משום מקום, מחויך כולו, "עכשיו את צריכה לעשות כל מה שארצה למשך שבוע."

לילי הסתובבה אליו, נאנחת בכבדות. הוא הביט בה בסיפוק עז, שניכר בבירור מעיניו.

"נשקי אותי."

היא הרימה אליו את ראשה בבלבול.

"סלי- סליחה?"

"נשקי אותי," חזר על מילותיו- בחיוך רחב, יש לציין- "את חייבת לעשות כדברי למשך שבוע."

באי רצון מופגן עלתה לילי על קצות אצבעותיה והצמידה את שפתיה לשפתיו. גופה החל לעקצץ ללא שום סיבה ברורה- אחרי הכל, זה ג'יימס פוטר, אחד האנשים השנואים עליה. הנער היהיר, השחצן והמעצבן המחזר אחריה מאז השנה החמישית. ובכל זאת- היא לא יכלה לעצור בעצמה. היא כרכה את זרועותיה סביבו, כשידיה מטפסות אט-אט במעלה גופו ומתפתלות בתוך שערו, מבלגנות אוטו עוד יותר. כל לשון פילסה את דרכה לפה האחר, ממששת, חוקרת. לבסוף נרגעו מעט השניים והתרחקו אחד מהשני מתנשפים. ג׳יימס בהה בלילי בחיוך ענקי, חסר מילים.

'תפסיקי כבר להתנשם!' ציוותה על עצמה 'זה רק פוטר!'

סוף כול סוף הצליחה בכך. נשימותיה חזרו לקצב הרגיל וגופה חדל סוף כל סוף לעקצץ.

"פוטר בלי מילים?" אמרה בעוקצנות שניסתה להסוות את המבוכה שבה.

"אוואנס נכנעת?" החזיר לה כשחיוכו לא מש מפניו.

"טוב, כן, זה היה מאוד קשה." ענתה בהתנצלות, כשחיוך החל לענות על פניה, "אבל מה אתה יודע, פוטר? אתה הרי לא מוכן לטעום שוקולד."

"מה את כבר יודעת?" שאל.

"מה זאת אומרת?" שאלה בבלבול.
הוא נאנח.

"נו, באמת, אוונאנס, מי לא אוהב שוקולד?"