אשליה

אז ככה: אני עומדת למות. אני הולכת להיכנס למטה הצבאי שלהם.

אני נכנסת בדמות רוקטת, הם חושבים שאני משלהם, מגלים לי סודות, ואני מסתלקת.

אני שונאת את הסוכן R! למה הוא מסכן דווקא אותי?! למה לא את עצמו?! או את הסוכן H? לי אין בעיה עם זה... 'אבל...' חשבתי לעצמי. 'אם היא תמות, היא בטח די תחסר לי... בכול זאת, היא השותפה שלי. עם כמה שאני שונאת אותה; בא לי להרוג את עצמי על שחשבתי ככה.

אני עוצרת.  אני רואה מולי את השלט הענק של הבנק. רגלי נשאו אותי לשם אחרי שברחתי מהבית של הסוכן R. אחרי שהם אמרו לי שאני הולכת לעשות את זה. אחרי שהם אמרו לי שלא אכפת להם ממני. שלא נורא להקריב אותי. טוב, הם לא אמרו את זה ככה, אבל זה כול כך שקוף!

מזל שברחתי משם. אחרת הסוכן R הייה מת בינתיים. אבל לצערי חייבים אותו. חבל.

ואז אני נזכרת בהזיה הזו. שהם נעלמו. זה נגמר. אני יושבת במסעדה ומדברת עם הסוכן R על מה שעשינו, מדברים על רגעים מפחידים, לפעמים מצטמררים ולפעמים צוחקים עליהם. הטלפון מצלצל. אני עונה: "היי, מה קורה?" והכול כול כך רגיל. בלי מלחמות נגד יצורים, הגזע שלנו פורח. משגשג. אנחנו לא זן בסכנת הכחדה.

הכיס שלי רוטט. אני מוציאה ממנו את הדסקית הזהובה שלי ממנו. היא מהבהבת ורוטטת. אני לוחצת על כוכב הזהב שבאמצע הדסקית. יש מולי הולוגרמה של העל סוכן Y. "תאותתי לי כשתהיי במקום מבודד." הוא אומר ומנתק. ההולוגרמה נעלת.

אני מחפשת מקום מבודד. עיניי פוגשות במכסה ביוב. זאת האפשרות האחרונה שלי. מה אני עושה בשביל הלנורק?! בדקתי שאף אחד לא מסתכל, ונכנסתי לתוך חור הביוב.

רק כשפתחתי את המכסה, תקף אותי ריח נורא של מים מטונפים, מה שיורד בניאגרה ועכברושים.

אני מאותת בדסקית לעל סוכן Y, והוא שוב מופיע בתור הולוגרמה. הוא נראה כועס. אני רק משיבה לו מבט מיתמם.

"למה אתה כועס?" אני שואלת, ובלב מוסיפה 'למה אתה כועס כרגיל?'

"למה לקח לך כול כך הרבה זמן?!" הוא יורה לעברי.

"תנסה אתה להיכנס לחור ביוב!" אני מתגוננת.

"אה, בגלל זה הריח הנורא..." הוא מהרהר לעצמו. כן, בהולוגרמות שלנו אפשר גם להריח. אני יודעת, הזוי. "מה עם התוכנית?" הוא מוסיף בשאלה.

"אל תדאג, לא תצטרך לסבול אותי עוד הרבה זמן." עניתי לו בפשטות.

הפרק הקודם		הפרק הבא