אהבה שמתממשת

נדוש, אני יודעת.

אבל הייתי חייבת לתת לזה פרשנות משלי.

מקווה שתאהבו!

הארי קם בבוקר שטוף שמש."איזה יום יפה לחגוג יום הולדת", חשב.

אך משהו העיק על מצפונו של הארי. ג'יני.

כבר שלוש שנים בערך שהם יוצאים(מאז סוף המלחמה).ועדיין, הוא לא נקט שום צעד יותר מחברות.

הוא ידע. הוא ידע שאת משך שארית חייו הוא רוצה לחיות עם ג'יני.

אבל...

הוא כנראה לא מספיק אמיץ. מספיק אמיץ בשביל להרוג את הלורד וולדמורט, אבל בשביל לשנות את חייו...

הוא לא היה מסוגל. הו, אהבה זה דבר מתוסבך...

בליבו גמל החלטה. הוא יציע לה- עוד היום.

הוא ירד במדרגות התלולות של המחילה.

" בוקר טוב!" אמרה גברת וויזלי, שכרגיל, עמדה ובישלה משהו מעולה במטבח.

" בוקר אור", אמר הארי בעגמומיות בלי משים.

" מה קרה לנער היום הולדת שלנו?" היא שאלה בדאגה.

"כלום" אמר הארי וניסה לחייך. הוא לא רצה להעציב אף אחד.

לאחר ארוחת הבוקר, כולם נתנו להארי מתנות.

מרון הוא קיבל ספר על התגוננות מפני האופל, מהרמיוני שחמט קוסמים חדש,

מג'יני הוא קיבל בושם לגבר, ומאדון ומגברת וויזלי שני סוודרים חדשים ועוגיות יין תוצרת בית.

"מזל-טוב הארי!" צעקו כולם, וג'ורג' המטיר זיקוקים רעשניים.

"ג'ורג'!" נזפה בו גברת וויזלי וכולם צחקו.

"מזל-טוב הארי", לחשה ג'יני בשיא הרגשנות שלה, ונשקה לו.

זו היתה מתנת היום הולדת הכי טובה.

יותר מאוחר, לקראת ערב, הגיע האגריד ובידו כלוב של תנשמת.

בתוכה הייתה תנשמת יפייפיה, דומה להדוויג כמו שתי טיפות מים, (שכן הארי לא הסכים לקבל תנשמת חדשה אחרי מותה של הדוויג).

"יום הולדת שמח הארי!" אמר האגריד וטפח לו על שכמו." בן עשרים, מה?".

גל של זיכרונות תקף את הארי, והוא נזכר בפעם הראשונה שהודיעו לו שהוא קוסם, בקניות, בהדוויג, בשנים שבהן למד בהוגוורטס, בסיריוס, בלופין, בדמבלדור, בסדריק.....

בכל מי שמת.

" זו המתנה שלך", אמר האגריד. הארי חזר לעתיד.

" מה?? אה, כן, תודה!" אמר בחיוך ובבלבול.

" ועכשיו לעוגה!" צהלה גברת וויזלי, קמה והלכה למטבח.

"עוגה?" שאל הארי המבולבל את רון, וזה ישב בנינוחות ולא הוציא הגה.

גברת וויזלי חזרה עם עוגה, בעלת חמש שכבות, מצופה קרם לבן, עם המון סוכריות ופיות ודברים.

על השכבה היה כתוב: הארי שלנו בן עשרים.

" וואו!", התפעל הארי." איזו השקעה! לא היית צריכה גברת וויזלי!".

" כולנו הכנו ביחד", אמרה הרמיוני, שכישרונה בבישול לא היה מי יודע מה, בגאווה." גיל עשרים זה משהו מיוחד, אז הכנו משהו מיוחד, כולנו".

" תודה, כולם!" אמר הארי, והחל לפרוס את העוגה.

כולם פיטפטו, צחקו, אכלו ומאד נהנו. הארי ישב שם, מחייך מאוזן לאוזן, מלטף את התנשמת, שקרא לה הדוויג, על שם הדוויג.

" תודה!" אמר האגריד שכולם סיימו לאכול." היה נהדר. מולי, הבישולים שלך הם עשר!".

גברת וויזלי הסמיקה, מוחמאת מהמחמאה." תודה", אמרה.

" ועכשיו אני צריך ללכת", אמר. " ביי לכולם, מזל טוב הארי!". הוא יצא בצעדי ענק מהשער.

כולם פינו את הכלים, סידרו, ניקו והתארגנו לשינה.

הארי ניגש לג'יני. " את יכולה להתלוות אליי רגע החוצה, אני צריך להגיד לך משהו?" שאל.

היא הנהנה, ושניהם יצאו יחד אל החצר.

הם טיילו באור הדמדומים, משוחחים בקלילות, מתיישבים ומתנשקים.

" עזבי את הנשיקות עכשיו ג'יני", אמר הארי, ולפתע הרצין.

הוא כרע ברך, שלף מכיסו קופסא, ופתח אותה.

בפנים הייתה טבעת יפייפיה משובצת אבן כחולה צלולה.

ג'יני רעדה מהתרגשות מכף רגל ועד ראש.

" ג'יני, אני אוהב אותך. האם תינשאי לי?" שאל הארי.

המשך יבוא........................

		הפרק הבא